פרשת שמיני: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" - האדם צריך ללכת אחרי הקב"ה בתמימות, ולא להכניס מחשבות של ענווה וצדקות כלפי הקב"ה.
אנחנו רואים בפרשת השבוע - "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן". מובא במדרש (ויק"ר יא, ו) שמשה רבנו במשך שבעה ימים היה בונה את המשכן. ביום השמיני גמר לבנות את המשכן ונתן את הכל לאהרן. משה רבנו היה צריך להיות כהן גדול, אבל הפסיד את הכהונה ונתן אותה לאהרן. נשאל אם כך, מדוע משה רבנו לא קיבל בסוף את הכהונה, שהיא המעלה והדבר הגבוה ביותר?
אפשר לומר דבר מפחיד, שצריך כל אדם לשים בנפש שלו. כאשר משה רבנו היה רועה צאן בבית של יתרו, כבשה אחת ברחה והוא רדף אחריה. פתאום ראה מחזה אלוקים, הסנה בוער באש ואיננו אוכל ובמשך שבעה ימים רצופים עמד שם. הקב"ה מתחנן אליו ללכת לגאול את בני ישראל, ומשה רבנו אומר שהוא לא יכול. שאל הקב"ה את משה רבנו למה ומשה רבנו ענה כי אחי הגדול הוא המלך והוא הרב והמנהיג של עם ישראל בארץ מצרים. פתאום אני אבוא ואקח לו את זה? אני לא רוצה. שבעה ימים רצופים הקב"ה עומד ומשכנע את משה רבנו ללכת לגאול את בני ישראל, אבל משה רבנו לא רצה לפגוע באהרן.
הקב"ה אמר למשה רבנו (שמות ד, יד) "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ". אהרן ישמח בזה, אבל משה רבנו לא רוצה. על זה שלא שמע לקב"ה והלך לגאול מיד את בני ישראל, אלא התנהג יותר מדי כצדיק וחסיד, עם יותר מדי פירושים, נענש משה רבנו ולא היה כהן גדול. על כך שהצטדק יותר מדי ודאג לאחיו שיהיה הכהן, משה רבנו איבד את הכהונה.
ופה לומדים יסוד גדול - מה שהשם אומר לאדם, עליו לעשות בתמימות. לאדם אסור לנסות להיות חכם מעל למה שהקב"ה אומר לו. הרבה פעמים אדם אומר אני אהיה תמים, אני אהיה צדיק, אני אהיה ענו ואנסה כך, אבל הוא עושה נזק לעצמו. משה רבנו התחיל להיות ענו, צנוע ותמים, אמר להקב"ה שהוא לא רוצה, ושייתן לאהרן כי הוא טוב ממנו וכך גרם לעצמו שאיבד את הכהונה ואחיו לקח אותה.