ל"ג בעומר מתקרב ועמו מדורות הענק בכל רחבי העולם היהודי, לזכרו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע. מהיכן המקור להדלקת המדורות ומה הסוד שבהן? האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, ראש אבות בתי הדין במרוקו, מבאר את הדברים וחושף סיפור אישי.
"זוכרים אנו בימי ילדותינו שעברנו ניתוח קשה, והימים היו ימים שלפני ל"ג בעומר", סיפר האדמו"ר הרב פינטו לתלמידיו, "וזכינו שמור זקני זצוק"ל (הבאבא מאיר ד.ב.) הגיע לבית חולים 'הדסה' לעשות ביקור חולים ולחזק אותנו. ואז במילים חקוקות בנפשנו, הזהיר אותנו: תעמוד בחלון ותראה מדורות של אש לכבוד רבי שמעון בן יוחאי, וכאשר תסתכל על העשן עולה לשמיים, תבקש משאלות לבך לרפואה, לחן, לחסד ולרחמים".
ובעניין המקור להדלקות הרחיב הרב פינטו: הנה כתב הבני יששכר (חודש אייר מאמר ג): מנהג ישראל תורה הוא, להדליק נרות ומאורות ביום זה לכבוד האור כי טוב, שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר ל"ג בעומר, טו"ב ימים קודם מתן תורה.
ולכבוד נשמת מאור התורה, בוצינא קדישא, אשר נתגלה ביום זה. ולכבוד ספרו הקדוש, הזוהר המאיר ומבהיק מסוף העולם עד סופו. ובמשמרת שלום מנהגי קאידינאוו כתב על פי זה, דטוב להדליק נרות כמנין טו"ב לרמוז בהמספר כמנין טוב.
ועוד כתב שם (אות ו) טעם אחר על המנהג זה: שהנה רבי שמעון כשהיה מגלה רזין ביום ההוא באדרא קדישא, אמר וזה לשונו: והשתא בעינא לגלאה רזין קמיה דקוב"ה וכו' והאי יומא לא יתרחק למיעל לדוכתיה כיומא אחרא, דהא כל יומא דא ברשותי קיימא, עכ"ל.
רצונו לומר, שהיה היום מתארך באורו ולא היה רשות לאור היום להחשיך. היינו, שיתפנה מן העולם, עד שנתן רבי שמעון רשות. וזה יורה כי כל האורות בעולם בטלים ומשמשים אל האור הטוב, היינו רזין סתימין דאורייתא, אשר גנזו בה אור הגנוז לצדיקים. על כן אור היום ההוא היה מתארך, ושמר פקודתו של רבי שמעון. הנה לבעבור זה מרבין אור ביום הזה, עד כאן דבריו.
ובטעמי המנהגים (אות תרז) כתב טעם, לפי ששבעה שבועות של הספירה הם כנגד הז' קולות, וספירה החמישית "הוד" היא כנגד "קול השם חוצב להבות אש" על כן בל"ג בעומר שהספירה היא "הוד שבהוד" מרבין באור ביום ההוא.
והנה בארץ ישראל במירון, נוהגין לעשות מדורה גדולה לכבודו של רשב"י ושורפין שם במדורה בגדים יקרים. והנה בשואל ומשיב (מהדורה ה סימן לט) קורא תיגר על זה שעוברין על "בל תשחית", דגם על מלכים ונשיאים לא התירו רק בגדי מטתו וכלי תשמישו, והטעם משום דבלו הרי הם אסורים לאחר, דאין משתמשין בשרביטו של מלך ולא שייך בל תשחית, אבל כאן בודאי יש בזה איסור בל תשחית.
וכתב, והרבה יש לדבר ולבאר בענין זה ומצאנו בגאון בעל חקרי לב, שפיקפק במנהג זה אבל לא אסר אותו, כי פחד ואימה לבטל מנהג על רשב"י.
וידוע המעשה ברב שדרש ברבים ואסר את המנהג של השלכת הבגדים לאש ולא סיים את שנתו. וצריך לדעת שכל מה שקשור לכבודו ולמנהגי הרשב"י, אש אוכלת היא. סיים האדמו"ר הרב פינטו.