בהנהגותיו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א, ראש אבות בתי הדין במרוקו, הוא מתייחס לחודש אייר שאנו עומדים בפתחו ומשרטט את ההנהגות הנהוגות בו.
וכך כותב הרב פינטו: החודש שאחר ניסן נקרא אייר. השם אייר הוא בבלי, ואילו בתורה הוא החודש השני - שני לניסן שהוא ראש חודשים ככתוב (במדבר א, א) "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וכו' בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית".
חודש אייר נקרא בעוד שם והוא חודש זיו, ככתוב: "וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַיהוָה" (מלכים א, ו א).
הנה בגיטין, והשטרות יש לכתוב אייר בשני יודים. מזלו של חודש אייר הוא שור. קבלה מרבי יהודה החסיד, שיש סכנה בהקזת דם, בשחיטת אווז או באכילתו, הנעשים בראש חודש אייר.
ו' באייר הוא היום השלושים מחג השבועות. וחלקו האם שלושים יום לפני החג צריכים ללמוד הלכות חג או בשבוע שחל שבועות צריך ללמוד הלכות שבועות.
לא יקראו לתורה בקריאת ענייני העריות שבפרשת אחרי מות וקדושים, אדם החשוד עליהן. ודווקא כאשר אלא חשוד, אבל אם יודע שעובר על אחת מן העריות, ראוי לקוראו לעלות, אולי כדי שיתבייש ויפרוש.
בזמן שבית המקדש היה קיים, מי שלא הקריב קרבן פסח במועדו ב-י"ד בניסן לפי שהיה טמא או רחוק מירושלים, היה חייב להקריב קרבן זה ב-י"ד באייר כמו שנאמר: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. (במדבר, ט, ט-יב).
יום זה נקרא פסח שני, על שם הפסח הקרב בחודש השני הוא אייר. ובלשון המשנה נקרא פסח קטן, לפי שאינו אלא יום אחד ולא שבעה ימים כפסח ראשון, וגם משום שיש בו כמה וכמה הקלות בהשוואה לפסח ראשון.