ראש חודש אייר וזה הזמן להעמיק בימים המיוחדים אשר בחודש זה. האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו הביא בהנהגות בין פסח לעצרת, כדלהלן:
בי"ז באייר שנת אלף תרנ"ו התחיל המבול לרדת על העולם לדעת רבי יהושוע.
ביום י"ח באייר נקרא צום יהושוע, לפי שביום זה יצאו כשלושת אלפים איש מבני ישראל להלחם בעי, "וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים, וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד. וַיִּמַּס לְבַב הָעָם, וַיְהִי לְמָיִם. וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו, וַיִּפּוֹל עַל פָּנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד הָעֶרֶב".
ב-כ' באייר בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים, שנת ב' אלפים תמ"ט החלו בני ישראל את מסעיהם ממדבר סיני, אחרי שחנו כשנה מראש חודש סיון, מסע זה היה הראשון עם דגלי השבטים.
בכ"ב אייר בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים שנת ב' אלפים תמ"ח היה בשבת, והיה היום השביעי לרדת המן, ועל אותו היום נאמר "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ" (שמות בשלח טז, כה).
בכ"ז באייר קבעו חכמים בימי קדם ליום טוב, לפי שבימי מלכות יון היו מביאין עטרות של ורדים ושושנים ותולין אותן על פתחי בתי עבודה זרה שלהם ועל פתחי החנויות ופתחי החצרות, ושרים שירות לעבודה זרה, וכותבים על מצחם של שוורים וחמורים שאין לבעליהם חלק באלוקי ישראל. וכשגברה יד בית חשמונאי בטלום, ויום זה היה כ"ז באייר ועשהו יום טוב.
בכ"ז באייר שנת אלף תרנ"ז, יבשה הארץ ממימי המבול לדעת רבי יהושוע ויצאו מהתיבה.
בכ"ח באייר בכל שנה ושנה עשה הרמב"ם יום משתה ושמחה, אחר שמצא ספר תורה מכתב יד קודשו של עזרא הסופר, וראה שכל הפרשיות פתוחות וסתומות מכוונות למה שהעתיק מהכ"ד ספרים שבמצרים.
בכ"ט באייר, ערב ראש חודש סיון הוא סוף ימי הקציר בארץ ישראל, לדעת רבי יהודה.