ימי השבעה להרוגי אסון מירון תמו וכינוסי חיזוק והספד רבים מתקיימים בימים אלו. שניים מההרוגים הם בני משפחת אלחדד, האחים הצעירים משה מרדכי ויוסף דוד ז"ל.
למרות גילם, גדלותם של הנפטרים הייתה גדולה ויוצאת דופן: "יוסף דוד ז"ל היה אחד הבחורים המיוחדים בישיבה. כל כולו לב טוב, לב נשבר לעבודת הבורא, דואג לזולת, מתמיד עצום, חסיד אמיתי", הספיד דודם של ההרוגים. "מה אומר ומה אדבר. זו אבידה עצומה. קשה להכיל. זו גזירה משמיים. דודי ירד לגני ולקח את השושנים", הוסיף בדמעות.
הדוד סיפר כי במהלך ימי השבעה הגיעו בחורי ישיבה לבית האבלים כדי לנחם וסיפרו שהם חבים לנפטר יוסף דוד את הישארותם בישיבה. וכך סיפרו חבריו של ההרוג: "אם גונבה לאוזניו השמועה שראש הישיבה מתכוון לסלק את אחד הבחורים מהישיבה, הוא מיהר להפציר בו לבל יעשה זאת או לחילופין יחזיר בחורים שכבר סולקו מהישיבה. הוא היה עם לב זהב וראה רק את הטוב, הוא חשש שאם בחורי ישיבה יושלכו לרחוב, הם יאבדו את הרוחניות שלהם ולכן נלחם עליהם".
הדוד הוסיף לספר על גדלותו של הנפטר הצעיר: "הוא היה מארגן קיבוצים רוחניים דוגמת שיעורים על ליקוטי מוהר"ן. הוא נהג לחזק את בחורי הישיבה לעשות 'ההתבודדות', חיזק את לימוד הזוהר בישיבה".
במהלך ימי השבעה, נודע למשפחה כי בשבועות האחרונים יוסף דוד הזכיר באוזני אחד מחבריו שהוא רוצה להיקבר ליד דודו רבי אהרן גבאי, הטמון בהר מירון, מעל רבי יוחנן הסנדלר. וכן במקום הזה הוא אכן נטמן, לאחר שנהרג בטרגדיה הקשה בל"ג בעומר.
על האח הצעיר יותר, משה מרדכי ז"ל, סיפר הדוד בהספידו כי "היה ילד שנון ופיקח, שכבר החל את הכנותיו לקראת הגיעו לגיל המצוות. לא מזמן אחי החל להזמין לו את תפיליו לקראת בר המצווה. הוא היה ילד מלא שמחת חיים, מלא חן יהודי, כולו טוהר".
"הוא היה הנשמה של הבית, הילד הכי מיוחד, כל כולו היה טוב בצורה בלתי רגילה. ילד מתחשב עם הזולת, תמיד ער למצוקות האחר, תמיד קשוב לצרכי האחר ופחות חושב על עצמו. הוא ילד מיוחד ומצוין במידות טובות", הוסיף הדוד הכאוב.