מצב מורכב בישראל: קורונה, אסונות, ובחירות אינסופיות. מה כל זה אומר לנו מבחינה אישית-רוחנית והאם ניתן להאשים רק את הפוליטיקאים במשבר הפוליטי? העיתונאית סיון רהב מאיר חיברה בין הקצוות וכך כתבה ברשת החברתית:
אנחנו חיים במציאות מטלטלת: יצאנו ממגיפה עולמית מאתגרת, אנחנו בעיצומו של משבר פוליטי מתסכל, ולאחרונה התרחשו אסונות קשים ומבצע צבאי. מה האדם הסביר אמור לעשות מול כל האירועים האלה?
רגע אחרי שמרים הנביאה דיברה לשון הרע, גם המרגלים בפרשת השבוע מדברים לשון הרע על ארץ ישראל. רש"י מסביר שהתורה הצמידה את שני הסיפורים האלה בכוונה, כדי שנשים לב שהמרגלים ראו את מה שקרה למרים - אבל לא למדו לקח, או בלשונו: "רשעים הללו ראו - ולא למדו מוסר".
זוהי הגדרה חדשה לגמרי למילה רשע. רשע זה אחד שקורה לידו אירוע דרמטי (במקרה שלנו: מרים דיברה לשון הרע וכל העם חיכה לה עד שתחלים) - אבל הוא חי על אוטומט. לא מתבונן, לא שם לב, לא מסיק מסקנות אישיות מועילות ממה שקורה מסביבו.
פרשנינו כותבים שאפשר ליישם זאת כל הזמן: פשוט להתחיל להסתכל על האירועים לא רק כדי להביע דעה, אלא כדי להסיק מסקנות אישיות, תכלס. כשאנחנו כועסים כעת על התנהגות הפוליטיקאים - צריך במקביל לבדוק האם אנחנו עלולים להתנהג כך בחיינו האישיים, חלילה.
במקום רק לשמוח שהקורונה נגמרה בישראל - לבדוק מה למדנו ממנה לעתיד. כל אחד מוזמן להוסיף דוגמאות משלו, על מה שהוא לומד בימים אלה מכל המאורעות, כדי לא לתת למציאות לחלוף לידינו - בלי לשנות אותנו.