בשבת נקרא בבית הכנסת את פרשת שלח, בה כתוב: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". בספרו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, ראש אבות בתי הדין במרוקו, הוא מכוון אותנו למוסר השכל מהפרשה, שנוגע לחיי היומיום של כולנו.
וכך כתב הרב פינטו: בפרשת השבוע רואים את כל עניין המרגלים. המרגלים היו נשיאים של עם ישראל, אנשים גדולים בתורה וביראת שמיים עם מעשים טובים ביותר. המרגלים הולכים לרגל את ארץ ישראל וכשהם חוזרים הם מביאים את דיבת הארץ רעה, שהגויים שגרים בארץ ישראל חזקים ואפילו אמרו "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ". כביכול ח"ו יותר חזקים מהקב"ה. אומרים המרגלים שבארץ יש בעיות וקשיים, דברים לא פשוטים וחמורים שאי אפשר לשער ולתאר.
נבוא ונשאל איך אנשים כאלו גדולים שזכו לעמוד בהר סיני ולראות את מתן תורה ולשמוע את הקב"ה, ראו את קריעת ים סוף שהיה הנס הגדול שהיה בהיסטוריה שהים נקרע לשניים-עשר חלקים, ראו את עשרת המכות, את המן ובארה של מרים, את ענני הכבוד, אם כך איך המרגלים עומדים ואומרים כאלה דברים על הגויים בארץ שהם בשר ודם שח"ו חזקים מהקב"ה?
אלא אולי אפשר לבאר ולומר יסוד גדול שצריך להיות טמון בנפש של כל אחד ואחד מאיתנו וצריך ללכת איתנו בכל עניין ועניין, אומרת הגמרא (ברכות לד:) המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא, סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו. אדם שהתפלל ונפלה טעות בתפילתו זה לא טוב ואם הוא שליח ציבור שטעה, צריכים לחשוש כל הציבור וגם השליח ציבור משום שהוא השליח של כל הכלל וברגע שהוא לא מצליח בשליחות והוא טועה, זה סימן שהשליחות ששלחו אותו לא הייתה הגונה או בלב שלם בצורה נקייה, אלא היה שם פגם ומשהו לא טוב.
אם כך שליחות זה דבר לא פשוט והכוח של המשלחים נהיה הכוח של האדם, אם היו למשלחים כוונות טובות וטהורות אז גם לשליח יש כוח לעשות דברים גדולים וטובים, אבל אם למשלחים אין כוונות טובות ואין טוהר הנפש והמחשבה, אז גם בשליחות ובמעשי ידיו של השליח חלים פגמים ודברים לא רצויים.
וכך אנו רואים מה שקרה אצל המרגלים, לקב"ה הייתה מחשבה לשלוח לרגל את ארץ ישראל ועם ישראל לקחו את המרגלים וציוו אותם לרגל את ארץ ישראל. היה הבדל בין השליחות של הקב"ה לבין השליחות של משה ובין השליחות של עם ישראל. השליחות של הקב"ה הייתה שליחות טהורה וקדושה להרגיע את ליבם של עם ישראל וזו דרך העולם ומהלכי מלחמה שבודקים את המקום לפני שיוצאים למלחמה. הדעת של משה רבנו זו דעת קדושה, ללכת לעשות ריגול קדוש בדרך השם איך שמתנהגים בשליחות קדושה וטהורה. אבל במחשבה של עם ישראל ללכת לרגל את ארץ ישראל היו פגמים גדולים.
לכן מכיוון שעם ישראל מינו את המרגלים ללכת לרגל, הם נתנו במרגלים כוח שלילי והחדירו בהם כוח רע ללכת ולטעות את כל הטעויות שיש בעולם. אם המרגלים היו הולכים בשליחות של משה או של הקב"ה היו מצליחים, משום שהלכו בכוח השליחות של עם ישראל שהיה להם פגם במחשבה, השליחות הייתה פגומה ולא ישרה ולכן עם כל קדושתם וטהרתם של המרגלים נכשלו והביאו את דיבת הארץ רעה, התדרדרו עד הדיוטא התחתונה והנמוכה ביותר.
אבל יהושע בן נון שהלך בשליחותו של משה חזר טוב, כלב בן יפונה שהלך בשליחות המקום חזר טוב, שאר המרגלים שהלכו בשליחות של כלל עם ישראל והיה פגם בשליחות, הביאו את דיבת הארץ רעה ועשו חורבן והרס גדול שעד היום אנחנו בוכים ומצטערים על החורבן של אותו ריגול שהלכו המרגלים לרגל את ארץ ישראל.
אם כך צריך לדעת יסוד גדול - כל דבר שהמשלח פגום השליחות של השליח פגומה, כל שליחות שהמשלח טהור הוא נותן כוח לשליח לעשות שליחות טהורה. מפה ילמד האדם יסוד גדול לחיים שלו, אדם שבחייו הפרטיים מרגיש את עצמו כשליח של הקב"ה לתקן עולם במלכות שדי וכל מה שעושה אומר שהוא שליח של הקב"ה, אז יש לו הצלחה ויד השם איתו ובכל אשר פונה משכיל ומצליח. אבל אדם שהולך ועושה את השליחות שלו בעולם הזה על אינטרסים ועל דברים אחרים, השליחות שלו בוודאי לא מושלמת ובוודאי לא מוצלחת. כל מה שהאדם עושה בחיים שלו עליו לחשוב בראש שלו שעושה את זה לכבוד הקב"ה, שהוא שליח של הקב"ה בקדושה וטהרה ואז תהיה לו הצלחה וברכה במעשי ידיו.
יש סיפור שמסופר על אחד הרבנים הגדולים, שהיה ראש ישיבה גדול והבטיח לאחד מתלמידיו שיבוא לחתונה של הבן שלו. הגיעה החתונה ואותו ראש ישיבה לא יכול היה לבוא. הוא קרא לאחד הרבנים בישיבה ואמר לו שילך במקומו לחתונה. אותו רב הלך במקום הראש ישיבה לחופה ונשאר עוד הרבה זמן בחתונה עד לאחר שהסתיים הכל. כאשר שאלו אותו למה הרב נשאר עד עכשיו בחתונה, ענה להם הרב בגלל שאני שליח של הרב הגדול ושלוחו של אדם כמותו וזכיתי להיות כמה שעות כמו אותו רב גדול. לכן אני רוצה להיות ולשבת כדי להיות עוד כמו הרב הגדול, כי זה משפיע עלי שפע גדול בגלל ששלוחו של אדם כמותו.
צריך לדעת יסוד גדול, אם אנחנו חיים בעולם בהרגשה ובהבנה שאנחנו שליחים של הקב"ה יש לנו ידא אריכתא של הקב"ה והצלחה במעשי ידינו. אם אנחנו חיים על תאוות או רצונות ומחשבות, חיים מיום ליום ומרגע לרגע, אין לנו את הכוח של הקב"ה ולכן המרגלים נכשלו כי היו שלוחים של עם ישראל שהיו עם כוונות פסולות ולא טובות.