בשבת בבית הכנסת יקראו את פרשת קורח. מה לא נאמר על הפרשה הזו? מחלוקת, לשון הרע ועוד שלל של נושאים. העיתונאית סיון רהב מאיר מביאה ברשתות החברתיות זווית מעניינת מהפרשה, הנה דבריה:
כיף לשמוע מחמאות, הרבה פחות כיף לשמוע ביקורת. קורח, בפרשת השבוע, מתחנף אל דעת הקהל. בפופוליזם עצום, הוא אומר למשה ולאהרון: "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?". לפי קורח, כולם קדושים, כולם נהדרים, כולם מושלמים. אין מה לתקן, יש לנו רק זכויות ולא חובות.
התפיסה של משה רבנו, לעומת זאת, לא רק מחמיאה אלא גם תובעת מאיתנו משהו. כשמשה מדבר על קדושה, הוא מצטט בפני העם את המסר האלוקי: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם". זה כל הסיפור: האם "כולם קדושים", בלשון הווה, או "קדושים תהיו", בלשון עתיד? האם אנחנו מושלמים, או יכולים תמיד להשתפר עוד? האם אנחנו מסתכלים רק על הלייקים, או גם על ביקורת? האם אנחנו נחים על זרי הדפנה, או מבינים שתמיד יש לנו עוד עבודה?
יותר כיף להקשיב לקורח, יותר נכון להקשיב למשה רבנו.