אנו עומדים ביום ההילולא של הרבי ג' תמוז, 27 שנים ליום המר הזה והלב ממאן לשכוח ומלא עד גדותיו בגעגועים, אני נמצא כעת בניו יורק במרכז חב"ד העולמי - 770 המפורסם יחד עם בני שניאור זלמן שי' שחגג בימים אלה בר מצווה, אני מנסה להעביר לו את התחושות האופפות אותי, ומנסה ביחד איתו להתעצם להתגעגע ללמומוד את תורתו ולהתחבר לדמותו הייחודית של הרבי.
חברים, תרשו לי רגע לדבר בגדול ולומר את המשפט הבא. זאת לא תהיה הגזמה לטעון כי "הרבי הוא הדמות המשפיעה ביותר על העולם היהודי במאה ה-21". הנשיא היהודי הראשון בהיסטוריה היהודית שהכין תכנית מסודרת ומהפכנית להצלת העם היהודי בכל רחבי העולם וביצע אותה.
הוא לא מבצע את התכנית לבדו, הוא גייס אל התכנית את כל מי שנקרה בדרכו, חסידים ושאינם חסידים, צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, ואפילו מנהיגים שאינם יהודים ופשוטי עם.
מה סוד התופעה? איך השפעתו של הרבי הפכה להיות עצומה כל כך? יש סוד שלא מבחינים בו מרחוק: הרבי לא עצר, לא נח, הוא מעולם לא הסתפק במה שהשיג אלא תבע מעצמו יותר. לפני שתבע מאחרים, היה בעצמו מודל מדהים של תביעה עצמית, התחדשות וחיוניות וזרימה שלא נגמרת. בכל יום חדש ראה הרבי קריאה לעשייה חדשה שעוד לא נעשתה,. בכל כמה חודשים פרץ עם "מבצע" חדש, עם יוזמה עדכנית לכבוש את הלבבות. פעם זה "מבצע תפילין", אחרי כמה חודשים "מבצע מזוזה", אחרי כמה חודשים "תהלוכות ל"ג בעומר" וכיוצא באלו.
סיפור מיוחד במינו ששמעתי מבעל המעשה ידידי הרב שמואל רבינוביץ הוא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים. בתוקף תפקידו הוא מחזיק מערכת קשרים עם יהודים בעלי ממון ובעלי השפעה ברחבי העולם ואחד מהם הוא ג'רי גרפסטיין, שכיהן עשרות שנים כסנאטור יהודי בפרלמנט הקנדי.
לפני כמה שנים קיבל הרב רבינוביץ טלפון מגפרסטיין ובו הזמנה למסיבת יום ההולדת ה-80 שעורכים לו חבריו בקנדה. יומנו של הרב היה מלא והוא לא היה פנוי לצאת מהארץ, אז הסנאטור ביקש להתברך מהרב בטלפון. הוא סיפר כי הוא מתחיל פרויקט עסקי חדש בהשקעה כספית גדולה: הפצת עיתונים בסינית וביפנית בחוץ לארץ והוא מבקש ברכה מיוחדת להצלחה.
הרב השתתק. הסנאטור שאל למה הוא שותק, והרב ענה כי אינו יודע מה מברכים אדם בן שמונים שמתחיל פרויקט בחוץ לארץ בהשקעה של מיליונים. הסנאטור נהיה רציני וביקש לספר סיפור: "בכל פעם שחגגתי יום הולדת עגול של עשור בחיי, חטפתי משבר קשה. הייתי שואל את עצמי מה הספקתי? אחרים עשו הרבה יותר והגיעו להישגים משמעותיים יותר. כשהגעתי ליום ההולדת החמישים נפלתי במשבר אישי מוחלט ולא הצלחתי להמשיך בסדר היום שלי.
אשתי רצתה לעזור לי ואמרה: "בברוקלין יש רב חכם, תיסע לפגוש אותו". פגשתי את הרבי, אבל לא העליתי את המצוקה שלי. דיברנו מסביב, אבל הרבי חש ברגישותו שאני לא בסדר. הוא התעניין מה מעיק עליי וסיפרתי בכנות. הרבי הביט בי ושאל "האם אני יודע תנ"ך?". עניתי: "מעט". הרבי שאל מי היה המנהיג הגדול בהיסטוריה של העם היהודי? עניתי: "משה רבנו". הרבי שאל "באיזה גיל החל משה רבינו להנהיג את העם?". לא ידעתי והרבי השיב בעצמו: "שמונים שנה".
"אבל כיצד אדם בן שמונים לוקח על עצמו משימה של הנהגת עם מורכב כמו העם היהודי?", הרבי שאל וענה מיד: "כי משה רבנו אף פעם לא הביט אחורה. הוא לא שאל מה כבר עשיתי? תמורת זאת שאל: מה מוטל עלי לעשות עוד? וכל עוד מביט אדם קדימה ושואל מה מוטל עליו לעשות - הוא נשאר צעיר. כשהוא מביט אחורה - הוא הופך להיות זקן.
"כעת", סיים הסנאטור הקשיש את סיפורו באזני הרב רבינוביץ, "אני חוגג יום הולדת שמונים וזאת ההזדמנות עבורי לממש את הוראת הרבי מלפני שלושים שנה..."
לחיים אחים.