נראה שבעת העתיקה הסנדל היה בשימוש שכיח. ציורי קיר ורצפות פסיפס מעידים כי הסנדלים היו פריט לבוש חשוב. מאחר שהסנדלים היו עשויים מחומרים אורגנים (כגון עור, עץ, סיבים צמחיים) הם כמעט שלא שרדו ולא נמצאים בחפירה הארכיאולוגית.
הסנדלים המעטים שכן שרדו נמצאו כולם בדרום הארץ, ונשמרו הודות לטמפרטורה הגבוהה וליובש הקיצוני השורר באזורים אלו. כיום הסנדלים שמורים במחסן האורגני של רשות העתיקות בתנאים מיוחדים.
הסנדל הקדום ביותר שאנחנו יודעים על קיומו מתוארך לתקופה הכלקוליתית ונחשף במערת הלוחם, הסמוכה ליריחו. זוג הסנדלים, שנעשו מעור פרה ומידתם 39-40, השתמרו בשלמותם, והם הונחו לצד הנפטר לצד חפצים אחרים, אשר בהם, ככל הנראה, השתמש בחייו.
שרידי סנדלים אחרים מתוארכים לתקופה הרומית ונמצאו באתרים כמו מצדה, מערת האגרות קומראן ובמערות נוספות שבמדבר יהודה. הסנדל הנפוץ בתקופה זו היה סנדל עשוי עור, הדומה מאד לסנדל האצבע, המשמש אותנו עד היום; בקדמת הסוליה נמשכו שתי רצועות עור אשר מוקמו בין הבוהן לשאר האצבעות, ונמשכו עד לחלק האחורי של הסנדל. לעיתים היו מעטרים את סוליית הסנדל.
אי אפשר לשכוח את סנדל הקליגה (Caligae) שנלבש על ידי החיילים הרומים. חלקו הקדמי של הסנדל היה עשוי מרצועות שהגיעו עד מעל לקרסול - שם הן נקשרו, וברוב המקרים, סוליית הסנדל חוזקה במסמרים. שרידי מסמרים כאלה נמצאים מפעם לפעם בחפירות הארכיאולוגיות, וכנראה שימשו את האוכלוסייה הרחבה ולא רק את החיילים הרומים.
ניתן להניח שמלבד עור, שימשו חומרים נוספים לעשיית סנדלים - למשל, עץ וחומרים צמחיים שונים. באתר מואה שעל דרך הבשמים בערבה, נמצא סנדל בודד מהתקופה הרומית, שנקלע מחבלים העשויים מעלי תמר. ניתן להניח, שסנדל מסוג זה אשר שרד עד ימינו, היה נפוץ בהרבה בעת העתיקה.