נהגו שלא להסתפר
ג- נהגו אבותי ורבותי זצוק"ל להחמיר משבעה עשרה בתמוז שלא להסתפר. ודין והלכה זו מקדמת דנא. והנה מובא במשנה (תענית כו) שבת שחל תשעה באב להיות בתוכו, אסורין לספר ולכבס. וכן פסק הרמב"ם (פה מהלכות תענית הו) והרמב"ן בתורת האדם (ענין אבלות ישנה) כתב, שדינו כאבל שאסור בין בתספורת שער ראשו ובין שאר שער שבגופו, מלבד זקן המעכב את האכילה.
וכן פסקו הטור ובשולחן ערוך (תקנא סעף ג) דבשבוע שחל בו תשעה באב אסורים לספר ולכבס.
וכתב בחזון עובדיה על ארבע תעניות (עמוד קנח) שכן מנהג בני ספרד להקל כדעת מרן, ולא להסתפר רק בשבוע שחל בו תשעה באב.
אולם הרמ"א בדרכי משה (סק ה) הביא, שכתב בספר המנהגים לרבי איזיק טירנא שנוהגים להחמיר לענין תספורת משבעה עשרה בתמוז. וכן כתב הרמ"א בהגה (שם סעיף ד) והמגן אברהם (סק יד) הוסיף, דאין להסתפר אפילו לכבוד שבת.
ומצאנו בבית יוסף (סימן תקנא) שהביא מה שכתב הכלבו (ריש סימן סב) דאין איסור להסתפר אלא בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד עד התענית, ולפני אותו השבוע מותר. ומכל מקום מנהג הזקנים שלא להסתפר כלל לפני אותה שבת, כדי שיכנסו ליום התענית כשהם מנוולים וגעורין מאוד למי שיסתפק ע"כ.
ומצאנו בשער הכוונות (דף פט עג) שכתב רבנו שמואל ויטאל בהגה שם, שרבנו האר"י זצוק"ל נהג שלא להסתפר משבעה עשר בתמוז עד אחר תשעה באב.
וכן הכנסת הגדולה (סימן תקנא) כתב, דלענין תספורת נוהגים להחמיר משבעה עשר בתמוז ומנהג אביו שלא להסתפר בשבת חזון. וכן נהג אחריו כמה שנים, ומקצת שנים ואילך נהג שלא להסתפר משבעה עשר בתמוז, הרי מבואר שכך נהגו גם באיזמיר כדעת הרמ"א בזה.
וכן רבנו הבן איש חי זצוק"ל (דברים אות יב) כתב, דמדינא אסור להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב, ויש נוהגין להחמיר משבעה עשר בתמוז וראוי להורות לעם כמנהג הזקנים, שכתב הכל בו שלא להסתפר כלל לפני אותה שבת, כדי שיוכל להיכנס לתענית מנוול.