ד - נהגו אבותי ורבותי זצוק"ל להימנע מלברך ברכת שהחיינו על פרי חדש או על בגד חדש בכל ימי בין המצרים, משבעה עשר בתמוז עד אחרי תשעה באב, ודקדקו להחמיר בזה גם בשבתות שבתוך ימי בין המצרים.
והנה מובא בספר חסידים (סימן תתמ) דיש חסידים וכן חסידים הראשונים, שלא היו אוכלים פרי חדש בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, כי אמרו איך נברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה ע"כ. וכן כתב בספר מנהגי מהרי"ל (הלכות תשעה באב) שטוב למנוע מלברך זמן על שום פרי חדש כל בין המצרים למעט ימי שמחה.
אבל מצאנו בלקט יושר (חא עמוד קז) הביא בשם התרומת הדשן, שבירך שהחיינו על הפירות אחר שבעה עשר בתמוז, אפילו אחר ראש חודש אב, אם בא לו דבר חשוב שחביב עליו, ואמר משום שאין מעבירין על המצות.
והנה הרמ"א בדרכי משה (תקנא סק יא) הביא בשם שו"ת בנימין זאב, שאם יכול לברך על פרי אחר תשעה באב, לא יברך עליו בימי בין המצרים.
והנה פסק מרן בשולחן ערוך (תקנא סעיף י"ז) דטוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן אומר ולא יחמיץ המצוה.
אך הט"ז (סק י"ז) כתב להתיר לברך שהחיינו בימים אלו, משום דשמא ימות האדם קודם שייקים מצוה זו.
וכן כתב בביאור הגר"א שם וכן מובא בשער הכונות (דף פט עב) שרבנו האר"י הקדוש זצוק"ל לא בירך שהחיינו בימי בין המצרים. וכן כתבו הכנסת הגדולה בתשובה (סימן לה) ובשו"ת בית דוד (ח אוח סימן שכח) ורבנו החיד"א בספרו שו"ת חיים שאל (חא סימן כד) ובשו"ת יוסף אומץ (סימן נו).