אנימציה אקטואלית: מה כל כך מיוחד בט"ו באב?

חכמים בגמ' אמרו שיום ט"ו באב, שיחול בשבת הקרובה, הוא אחד הימים הטובים בשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב" (תענית לא, ב), וכמה סיבות נמנו שם בגמרא לדבר זה. אלא שהשבוע כדאי דווקא להתבונן על אחד הטעמים שהובאו שם, והוא - שיום זה הוא היום בו פסקו מלכרות עצים למערכה. וזה בגלל שהיום מתקצר והשמש מאירה פחות שעות ביום, ולכן יש יותר לחלוחית בעצים שגורמת להם להתליע וכיוון שעצים שיש בהם תולעים אינם כשרים למזבח, הפסיקו מזמן זה לחטוב עצים.

ובאמת הדבר תמוה, למה דבר זה כל כך חשוב שגורם ליום שיהיה אחד הימים הטובים בשנה? מסביר רבנו גרשום, אחד מראשוני המפרשים מן המאה ה-11, שכל זמן שהיו עסוקים בחטיבת עצים לא היו פנויים ללמוד תורה בלילה ואילו מזמן זה ואילך - שעות הלילה התפנו ללמוד ולכן עשו את אותו היום יום טוב.

ובאמת קשה להבין והרי גם כריתת עצים למזבח היא מצווה ואת שניהם ציווה הבורא, ומשום מה ראו לשמוח דוקא עבור המצוה זו ולא האחרת. אלא שההסבר הוא שהשמחה שלהם נבעה לא מקיום המצווה, אלא מהעונג והערבות שיש בלימוד התורה. אדם הלומד תורה אמנם לומד משום שהוא מצווה ללמוד, אבל יחד עם זה מגיעה הרגשת עונג והתעלות נפלאים.

וכל כך גדולה הנאה זו, שנקבע עבורה יום זה כיום טוב, ולא סתם יום טוב אלא "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב", ולכן נקל להבין את מסירות הנפש הגדולה שיש ללומדי התורה שמוכנים הם להקריב כל הנאות שבעולם וללמוד בחוסר כל, שכן מחד מצווה גדולה יש בידם ומאידך הנאה לאין קץ.

ויתירה מזו אמרו חז"ל שמזמן שהיום מתקצר חובה על כל אחד ללמוד גם בשעות הלילה. על גדולי חכמי ישראל אמרו רבותינו שאף על פי שהיו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים, אף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה.

ולאו דווקא הם אלא כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו וכו' חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר "והגית בו יומם ולילה" (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"א).

ואף על פי שמצווה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה. לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה, ייזהר בכל לילותיו, ולא ייאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתייה ושיחה וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה.