חודש אלול מתקרב ועמו הימים הנוראים, בהם כל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש. כדי שננצל את ימי אלול כראוי - נדרש לעצור את שאון החיים, להתכונן ולהתעמק.
האדמו"ר הרב יאשיהו פינטו, ראש אבות בתי הדין במרוקו, משרטט בימים אלו אגרות לתלמידיו, ודרכן הוא מעניק הצצה אל העולם הפנימי של חודש אלול ועל הדרכים המובילות לטוב הרצוי.
"חודש אלול הוא חודש בעל משמעות גדולה ביותר", כתב הרב פינטו בראשית דבריו. "והנה כל דבר שאדם פועל ועושה בחייו, קודם לפעולה של האדם - כח הרצון לעשות את הדבר, והרצון הוא מדרגה לפני המעשה".
הרב פינטו המשיך: "הנה צריכים להבין את הכח של חודש אלול. האדם בטבעו תמיד מסתכל על המעשים שפעל ועשה, יש טובים יותר יש פחות טובים ומתמקד על התיקון של המעשים ביום יום, כמה פעל, כמה תיקן, כמה קילקל. אבל אם האדם ילך לשורש ולהתחלה של הדברים, למקור שהכל התחיל, יהיה לאדם קל יותר לשוב בתשובה ולתקן את המעשים של היום יום".
"וזה הכח של חודש אלול, חוזרים למקור של ההתחלה, לרצון הראשון של הקב"ה לברוא את העולם ובאותו זמן יש כח מיוחד מהשמיים לנהוג עם העולם במידת החסד ובמידת הרחמים, ולא כמנהג העולם שעל כל מעשה רע דנים ושופטים את האדם, אלא זה זמן של חסד ורחמים".
"וכך דרשו דורשי רשומות, אלו"ל ראשי תבות אני לדודי ודודי לי".
"והנה ישנם שני סוגי אהבה ודאגה: אהבה ודאגה אחת היא של הורים שעומדים על בניהם, מקפידים מתי התפלל, מתי למד, מה אכל, איך אכל. והדאגה וההקפדה מביאה הרבה פעמים את הילד להרגשה של לחץ וחוסר שיחרור מהוריו".
"אבל יש סוג של אהבה אחרת, של דודי, שזה מלשון ידיד והידיד לא עומד על האדם ומקפיד עליו על כל דבר, אלא מעלים עין וכל האהבה והידידות בנויה על הידידות".
האדמו"ר הוסיף כי "זה הזמן של חודש אלול, הקב"ה הולך לכח הראשון של הרצון לבנות את העולם והסיבות הנעלות שעל יסודם נברא העולם, וברבות הימים נוספו דינים, הלכות, מנהגים, יסודות. ולכן חודש אלול הוא הרצון הראשון, וההסתכלות על האדם היא כידיד ודודי לי, וזה זמן של קרבה ואהבה בלי תנאים ובלי ביקורת על האדם".
"ולכן ההשגות בזמן חודש אלול הם השגות נעלות שיש בכח האדם להשיג, ואחר כך נכנסים ליום הדין, יום בריאת העולם א' בתשרי ראש השנה".
"והנה מט"ו באב מתחיל הרוח בעולם של הרצון של חודש אלול לברוא את העולם, והאדם מחוייב רגע רגע להכניס את עצמו לאוירה והרגשה והכנה נפשית לימי הרצון של חודש אלול. הקב"ה יזכה אותנו, "וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְךָ בֶּאֱמֶת", כתב הרב פינטו לסיום.