בתוך כל הבליל הפוליטי האינסופי הקיים במדינת ישראל - חודש אלול הוא זמן להפסקה, לאתנחתא, לחשבון נפש. ואני לא מתכוון לחשבון הנפש הקלאסי, את זה כל אחד יעשה עם עצמו וכמו שאמר החכם מכל אדם בספר משלי - "לב יודע מרת נפשו", אני מתכוון לחשבון נפש ציבורי.
בעוד פחות מחודש, נעמוד בבית הכנסת, מול הפרוכת הלבנה, ונדמע בתפילת "נתנה תוקף". נצעק בקול ובהתרגשות: מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת, מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ, מִי בַמַּיִם, וּמִי בָאֵשׁ. ניזכר באסונות שפקדו אותנו בשנה החולפת, בקורונה הארורה שלא עוזבת אותנו, במתים, בחיים. ונבקש שנה טובה יותר.
אבל אולי אנחנו אשמים במה שקורה. לא בקורונה ולא בצרות, אבל במציאות העגומה שלאט לאט מנציחה אותנו כעם מפולג וקרוע.
האחדות הפכה למילה גסה במדינת ישראל. כולם נגד כולם והכל לשם שמים. בחירות רודפות בחירות והפוליטיקה הפכה לשפת האם שלנו.
הגיע הזמן לעצור. לעצור הכל. ולשאוף לאחדות. לרצות לחיות בשלום. כי אין ימין ואין שמאל, כולנו בני אב אחד אנחנו.
בראש השנה אנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא למלך. ואין מלך בלי עם. העם חייב להיות מאוחד. כאיש אחד בלב אחד. רק ככה ננצח את האתגרים מבית ומחוץ. השינוי צריך להתחיל היום, עכשיו.
"וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה"
הכותב הוא פרשן פוליטי של רדיו 'קול ברמה'
