יום הכיפורים - היום הקדוש ביותר בשנה - בפתח. אחד הדברים החשובים ביותר ביום הזה הוא לסלוח לכל יהודי ולא להקפיד על אף אחד.
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א - ראש אבות בתי הדין במרוקו, הביא בשיעורו ציטוטים מבהילים בנושא:
1. כתוב בספר מועד לכל חי להגאון רבנו חיים פלאג'י זיע"א (טז,יא) דברים נוראים על מי שאינו מעביר שנאה מליבו ביום הכיפורים, וזה לשונו: מי שאינו מעביר שנאה מלבו ביום הכיפורים, אין תפילתו נשמעת ואינה מתקבלת, ויורה דנשמתו מערב רב גזעא בישא והוא סימן מובהק דכל מעשיו מקולקלים, כן כתב השני לוחות הברית מהמקובלים.
ולכן יזהר להתפייס עם חברו כראוי שיהיה מעביר על מידותיו לגמרי, והלוואי מה שאומר בקריאת שמע על מיטתו יקיים בימים אלו.
וגם יזהר כל אדם לפייס לחברו בערב יום הכיפורים, אפילו לא חטא לו אלא בדברים, ואפילו שידע איניש בנפשיה שמה שדיבר לו לא כיוון לרעה, מכל מקום כיון שהשומע לא חשבה לטובה ונצטער בסיבתו, מוטל עליו לפייסו עד שלוש פעמים וברבו עד שיתפייס, ע"כ.
2. עוד מובא (שם יט,א) וזה לשונו: איתא בזוהר הקדוש (סדר תצוה) מאן דלא אעבר טינא מרוחיה לכפרה עליה ביומא דכיפורי, כד סליק צלותיה בהאי יומא, פגע בההוא אתר דאיקרי רפש וטיט ואיהו מצולות ים, ולא סליק לאיתעטרא ברישא דמלכא, עד כאן.
ומורינו הרב אישי כהן גדול בספר הנחמד מדרש תלפיות (בסוף ענף כיפורים) הביא דברי הזוהר הקדוש הללו וכתב וזה לשונו: בא ללמדנו, דאף על פי דבשאר ימות השנה המלאך שמעלה תפילות כל ישראל עטרה ברישא דמלכא מערב כל התפילות. אך ביומא דכיפורי אינו כן, דאם לא עבר טינא מלביה לכפרה, אין תפילתו עולה להיות עטרה בראש מלכא, עד כאן דבריו ומזה תבין את אשר לפניך, שכתב שם, מי שאינו מעביר טינה מלבו ביום הכיפורים אז אין תפילתו נשמעת ואינה מקובלת, עכ"ל.
3. מובא באלף המגן (תקפג, טו) דאם מוותר על שונאיו העושים לו רעה, גם מהשמים יוותרו לו על עוונותיו גם כן. ואפילו אם שונאיו המה רעים וחטאים לה' מאוד, מכל מקום יתפלל עליהם שיחזרו בתשובה לפני הבורא יתברך וזה באמת סגולה נפלאה שיועיל מאוד לתפילתו ותחינתו שתקובל ברחמים וברצון ע"כ.
4. עוד מובא באלף המגן (ריש סימן תרו) וז"ל: יזהר מאוד לקבוע אמונה בלבו, כי יום הכיפורים מכפר על העבירות שחטא לפני ה' (ובתנאי שיקבל על עצמו שלא ישוב עוד לחטוא) ואם מאמין זאת בכל לבו אזי היום הכיפורים מכפר, אבל אם אינו מאמין בכל לבו אזי אין יוהכ"פ מכפר. וכל זמן שיש לו עבירות שבינו לחבירו, אזי גם כן אין יוהכ"פ מכפר אפילו על עבירות שבינו למקום ע"כ.
5. עוד כתב באלף המגן (שם) וז"ל: וכתב הפרי חדש וברכי יוסף, דבענין עבירות שבינו לחבירו איכא נמי בהם חלק גבוה, וכל זמן שלא פייס את חבירו גם חלק גבוה אשר בה לא נתכפר.
ולכן כשחטא בדברים שבינו למקום הוא חטא רק בענין אחד, אבל כשחטא בדברים שבינו לחבירו הוא חטא בב' ענינים, אחד לאדם ואחד להקב"ה, ועד שמפייס לחבירו כיצד יתוודה, כי הוא כטובל מהטומאה במקווה ושרץ בידו.
וכמו שמובא במשנה (בבא קמא פ"ט, משנה יב): הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא, ולכן כתב הרמב"ם (בפ"א מהלכות תשובה) דאף שמפייס לחבירו וחבירו מוחל לו, מכל מקום צריך וידוי וחרטה ע"כ.
6. עוד כתב באלף המגן (שם) וזה לשונו: כתב הים של שלמה ביבמות (פרק ח,סימן כז) העושה דבר נגד חבירו ומפייסו, יבקש ממנו שיתפלל עליו, והמוחל עצמו מצוה עליו לעשות כן, עיין שם עד כאן לשונו.
7. כתב במטה אפרים (ריש סימן תרו) וז"ל: עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו. והוסיף עליו באלף המגן (שם) וז"ל: משום שנאמר (ויקרא טז, ל): "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ". כלומר מה שחטאתם לפני ה' "היום הזה" מכפר עליכם וממנו תטהרו, אבל לא מה שבין אדם לחברו (לבוש).
ועוד כדי שיהיה לב כל ישראל שלם זה עם זה, ולא יהיה מקום לשטן לקטרג עליהם (טור) עכ"ל.
8. ראיתי לנכון להעתיק כאן מה שמובא בהגהה לספר מטה אפרים (תרו,ד) וז"ל: כתב הרב הגדול החיד"א ז"ל בספר דבש לפי, על ענין מעביר על מידותיו וז"ל: מלבד טעם הפשוט דהקב"ה דן את האדם על פי מידותיו, עוד אפשר לפרש במה ששמעתי מהרב בעל אור החיים הקדוש, כי הוה עובדא דעשיר אחד תקיף זלזל בתלמיד חכם אחד והרב הנ"ל אמר להתלמיד חכם שימחול לעשיר ויעשה שלום.
והשיבו התלמיד חכם כי תיכף מחל להעשיר משום דאיתא בזוהר הקדוש דחטאים של ישראל מכבידין גדפוי (כנפיים) דשכינתא ח"ו, ואם לא יהיה מוחל יהיה נחשב עוון לעשיר, ויהיה צער כביכול לשכינה, ולכן תיכף מחל לו כי בזה אין צער ח"ו לשכינה מחמת אותו עוון, והנאהו להרב ז"ל.
ובאמת שהוא סעיף גדול ועיקר ליראת שמים, ואפשר שזהו טעם סגולת מעביר על מידותיו, כי כביכול מעביר העוון שלא יהיה צער השכינה. ועל פי דרכו מעבירין לו על פשעיו, דכיון שהוא גורם נחת רוח לשכינה על פי מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו שלא יהיה צער לשכינה ח"ו מסיבת עוונותיו, וזהו מידה כנגד מידה ודו"ק היטב, עכ"ל.
ועיין בספרים הקדושים דענין מעביר על מידותיו בא מפאת ענווה, כי ע"י שמחשב את עצמו לאין ואפס ממילא מעביר על מידותיו. וכתב בעל ארץ חיים על תהילים (מזמור קטז) דאף אם נגזר מיתה עליו או על בניו רחמנא ליצלן, אזי על ידי ענווה נתבטלה הגזירה. גם כתב שם שזוכה על ידי ענווה למחילת עוונות, ע"ש.
וכתב עוד הרב הגדול החיד"א ז"ל בספרו יוסף תהילות על תהילים (מזמור ח) על הפסוק (תהילים ח, ד-ה) "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ" וגו', כי בא ללמוד, שילמוד אדם קל וחומר מהקב"ה, כי על שמיעט הירח הרבה צבאותיה ליתובי דעתיה, ועל אחת כמה וכמה שישכיל האדם לפייס את חבירו אם חטא לו באיזה דבר קודם יוה"כ, כדי שלא יהיה לו שום קטרוג ודבר המעכב לתשובה ביום הכיפורים והמשכיל יבין, עד כאן לשונו.