הזמן שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקרא עשרת ימי תשובה, וכשמו כן הוא, כולו נועד על מנת לעורר אותנו לחזור בתשובה. רבים טועים במושג 'תשובה' וחושבים שמשמעותה היא 'תשובה לשאלה', ולא היא, אלא הכוונה היא תשובה מלשון 'לשוב' ולחזור אל אבינו שבשמים.
מצוות התשובה כוללת שלושה חלקים והם: הרגשת חרטה, אמירת וידוי וקבלה לעתיד שלא יחטא עוד. חלק מתהליך זה הוא גם התפייסות עם אותם אנשים שבמשך השנה התרחקנו מהם בגלל שפגענו בהם או שהם פגעו בנו.
והנה בעוד שרבים רצים בקלות לפייס את הקדוש ברוך הוא ואין להם בזה שום קושי, דווקא בעניין בקשת המחילה מהאחר יש לאנשים בעיה. זאת ועוד שישנם אנשים שנוהגים לפני יום כיפור לבקש סליחה ומחילה מכל אדם שהם מכירים, וטורחים לגשת או להתקשר עם כל אחד בו הם נתקלו אי פעם, ומעניין הדבר שדווקא אותם האנשים שבהם הם אכן פגעו - לא ניגשים הם לפייסם ומהם לגמרי מתעלמים.
ואף שהסיבה ברורה מדוע אין הולכים לפייס את מי שבאמת צריך, שבעוד שהתוודות על חטאינו לפני בורא עולם - קל, כיוון שאותו אין אנו רואים, אולם כמה קשה להתוודות לפני האחר שעומד לפנינו, ועוד ישנו חשש כבד איך וכיצד יגיב לפיוסנו, זה העומד לפנינו.
אולם מהי הסיבה שדווקא הולכים לפייס כל אדם במין דביקות במטרה? התשובה לדבר זה מעניינת, שהפסיכולוגיה המוסתרת מאחרי אותו אדם הדבוק במצוות בקשת המחילה היא דווקא השקטת מצפונו בזה שהוא מתעלם מלבקש מאותו אדם שבו אכן פגע, ולכן הוא מכסה על עוונו זה בריצה אחר כל אותם האנשים שלעולם לא עשה להם כל רע, כדי שבסופו של יום יוכל להרגיש שלם עם עצמו שקיים מצווה זו כראוי. אכן אדם זה טרח את כל הטרחה לשווא ולריק כיון שאת פיוסו קיבל מהכתובת הלא נכונה.
והנה ישנם אנשים אחרים שבאמת ניגשים לאותם שפגעו בהם ואומרים להם במין מנוף יד כזה, מחילה. או שואלים בלשון דרישה: תגיד שאתה מוחל לי, ולפעמים בלשון זלזול אומרים: סליחה, מחילה. ויש לדעת שכל לשונות אלו לא מעלים מזור למכה, שכן הכוונה בפיוס חבירו הוא לרצות את חבירו, ופיוס זה נעשה באותה דרך שמקיימים את מצות התשובה: חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. וגם כאן אם לא ניתן לאחר הרגשה שאנו אכן מבינים שפגענו בו ונאמר כן בפה מלא, וכמו כן נביע חרטה על כך בהבטחה באמת ובתמים שנשתדל לא לעשות כן שוב אין דבר זה נקרא פיוס ולא קיימנו מצווה זו.
ואל לנו לשכוח את דברי חכמינו שאמרו: שאף שעבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, אולם עבירות שבינו לבין חברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה, יומא, ח, ז).
יהי רצון שכולנו נחזור בתשובה שלימה ונכתב ונחתם בספר החיים והשלום.