בשבת בבית הכנסת נקרא את פרשת וירא, בה כתוב "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי". האדמו"ר הרב יאשיהו פינטו, ראש אבות בתי הדין במרוקו, מסביר שקיימת בפרשה סגולה גדולה שבכוחה להינצל מעין הרע.
וכך כתב האדמו"ר הרב פינטו:
אנחנו רואים בפרשת השבוע אחרי ששרה שומעת את הבשורה "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן" אומר הקב"ה לאברהם אבינו "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן". צריך לבאר את הפסוקים האלה, המלאכים באים לביתו של אברהם אבינו ואחד מהמלאכים בא לבשר לשרה ששנה הבאה יהיה לה בן וכששרה שומעת את הבשורה, היא צוחקת. נבוא ונשאל איך יתכן ששרה צחקה, הרי היא הייתה צריכה לקבל את זה בכובד ראש ובהכנעה, מדוע היא צחקה?
אלא מובא בספרים הקדושים שישמעאל עמד מאחרי הדלת ושמע את המלאך שאומר את הבשורה לשרה, שרה אמנו פחדה שישמעאל יתן עין הרע בדברי המלאך וחס ושלום הדבר לא יתקיים. לכן שרה עשתה את עצמה צוחקת כדי שישמעאל יחשוב ששרה לא מאמינה וככה לא יצא מזה כלום ושרה תינצל מעין הרע של ישמעאל.
אבל הקב"ה בא לאברהם אבינו בטענה למה צחקה שרה ואם תאמר שהיא פוחדת מעין הרע, הרי יש שם קדוש שכתוב בספרים הקדושים ורבי שמשון מאוסטרופולי מדבר ומחזק על זה הרבה, ושם זה הוא אחד מע"ב שמות, שם הא"א שיוצא מהפסוק "הַ'אַף א'ֻמְנָם אֵ'לֵד". אומר הקב"ה לאברהם אבינו, שרה לא הייתה צריכה לצחוק ולפחד מהעין הרע של ישמעאל אלא הייתה רק צריכה לומר "הַ'אַף א'ֻמְנָם אֵ'לֵד" ולכוון את הראשי תיבות של השם הקדוש היוצא מהפסוק הא"א שהוא כנגד עין הרע, לכן שאל הקב"ה את אברהם למה שרה צחקה ולא כיוונה בשם הקדוש.
וכך רואים גם כשהקב"ה אומר לאברהם אבינו ללכת לעקוד את בנו, אומר הקב"ה (בראשית כב, ב) "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה" וגם פה רואים את השם הקדוש הא"א שיוצא מהמילים אֶ'ל אֶ'רֶץ הַ'מֹּרִיָּה. הקב"ה אמר את השם הזה לאברהם אבינו, משום שהקב"ה ציווה את אברהם אבינו לעקוד את יצחק בנו ועקידת יצחק היא לדורות ולנצח נצחים. הקב"ה פחד שמלאכי השרת יעשו עין הרע לאברהם וליצחק, לכן הקב"ה שם בתוך הציווי שלו שהוא מצווה את אברהם אבינו לעקוד את בנו "אֶ'ל אֶ'רֶץ הַ'מֹּרִיָּה" את השם הקדוש הא"א שהוא כוח להינצל מעין הרע לא רק של בני אדם אלא גם עין הרע של המלאכים.
וזה גם מה שאומרים בתפילה מתי שנכנסים לבית הכנסת "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ" (תהלים ה, ח) בשעה שנכנסים לבית הכנסת מפחדים שהמלאכים לא יעשו עין הרע כי גם המלאכים מקנאים מהאנשים ועושים עין הרע, "אֶ'שְׁתַּחֲוֶה אֶ'ל הֵ'יכַל" ראשי תיבות השם הקדוש הא"א להינצל גם מעין הרע של המלאכים.
וכך גם רואים כשמשה רבנו אומר לבני ישראל (דברים א, י) "ה' אֱ'לֹהֵיכֶם הִ'רְבָּה אֶ'תְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב" שיש את השם הקדוש הא"א להינצל מעין הרע. שם זה הוא גדול וקדוש להינצל מעין הרע ומתי שהאדם מכוון את השם הזה הא"א או אומר את אחד מהפסוקים האלו, יש לו כוח להינצל מעין הרע ומדברים קשים.
לכן האדם ידע בדעתו יסוד גדול שעין הרע זה דבר מסוכן ביותר והאדם צריך להיזהר ממנו, אבל מתי שהאדם קושר את ההצלחה שלו לשמיים, עין הרע לא חלה עליו. מתי שהאדם קושר את ההצלחה שלו לעצמו, עין הרע כן חלה עליו. אדם שאומר על חברו איך הוא התעשר, איך הוא חכם ויש לו שכל, איך הוא יפה ואיך הוא כך, הוא שם עליו עין הרע. אבל אם האדם אומר הקב"ה נתן לחברי הצלחה, הקב"ה נתן לחברי יופי, נתן לו בנים, לא פוגע בו עין הרע.
והאדם צריך להיזהר גם על הילדים שלו שלא לומר שהם יפים וחכמים או מוצלחים כי הוא עושה להם עין הרע, אלא לקשור כל הצלחה לקב"ה. הם חכמים כי הקב"ה נתן להם חכמה, הם עשירים כי הקב"ה נתן להם עושר, כל דבר שקושרים לקב"ה אין בו עין הרע, אבל דבר שהאדם קושר לעצמו יש בזה עין הרע ועל ידי השם הקדוש הא"א יכול להינצל מעין הרע.