חכמינו אמרו שההורג כינה בשבת, כאילו הרג גמל, כי הריגה מתייחסת לנשמה ואין הבדל הורג אדם גבוה ושמן להורג אדם נמוך ורזה. אין הבדל בין מי ששוחט כבש קטן לשוחט שור גדול, בין ההורג בשבת כינה קטנה לגמל גדול. הנשמה היא אותה נשמה.
גם ליצור הקטן ביותר יש לב וריאות, אלוקים ברא לו עינים וידיים ורגליים משוכללות, גם לו יש רצון ושמחה ועצב וילדים. החיים שלו לא פחות חשובים מהחיים של היצור ששוקל יותר ממנו. מוזר שיש אנשים שבעיניהם החיים של הלוויתן הענק יותר חשובים מהחיים של אלפי הדגים שהוא טורף בכל יום. הם מרגישים נאורים ומתקדמים ולא מבינים שנשמה היא נשמה וחיים הם חיים ולא חשוב גודל הגוף.
התורה לימדה אותנו להתייחס לחיים של כל יצור, ולהיזהר לא לאכול חרק קטן, כמו שנזהרים לא לאכול גמל וחזיר וארנבת. ולא עוד, אלא שבאכילת חזיר אדם מתחייב רק כשאוכל כזית, שזה משקל של 27 גרם, אבל באכילת חרקים אדם מתחייב אפילו אם אכל חרק שמשקלו וגודלו קטנים ביותר, כי הוא חי.
לכן נזהרו ישראל מאוד לנפות את הקמח מחרקים ולבדוק את האורז. לפתוח כל תאנה לפני שאוכלים אותה ולהימנע מאכילת עלי גפן, שהחרקים מתחבאים בתוך העלים וקשה לבודקם. ואשרי הם ישראל שמשלמים יותר כדי לקנות רק ירקות שאין בהם חרקים.
על הזהירות הזו אמרה התורה "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (ויקרא יא) ודרשו חכמים "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים". אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט - מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. מִלְמַטָּה - מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה. בָּעוֹלָם הַזֶּה - מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא".
אשרינו שזכינו להתפתחות גדולה בדור הזה, מה שלא זכו דורות רבים לפנינו. בדורות עברו לא היו אמצעי הדברה, קירור, מחסנים, אריזות אטומות ותובלה מהירה. לא היו מסננים כל כך משוכללים. היה קשה למצוא מים נקיים מתולעים, קמח או אורז או פירות יבשים נקיים מחרקים. זכינו ובדור שלנו יש אפשרות להשתמש במים, קמח, ואוכל ללא חרקים כלל במיוחד בארץ ישראל.
אלוקים יצר לנו תנאים שנוכל להתקדש כולנו ולהמנע מכל המאכלים שעליהם נאמר "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם". ובוודאי כל התנאים הללו הם מתנה משמים, וצריכים אנו להשתמש בהם להתקדשות, להכין את עצמנו להשראת שכינה גדולה מלמעלה. אמן ואמן.