רבה של העיר צפת, הרב שמואל אליהו, התייחס לפרשת השבוע, פרשת תולדות, בה התורה מספרת לנו על ההתנהלות של עשו שהיה "איש שדה" ומחברת את הדברים לרצון האנושי להתחבר לטבע. הנה דבריו המלאים:
שאלה: יש אנשים שרוצים להרגיש טבעי. מגדלים שיער ארוך והולכים יחפים, ובאמת מה רע בטבעיות? למה היא לא טובה?
תשובה: הג'ונגל יפה בסרטים של נשיונל גאוגרפיק, אבל הג'ונגל הוא לא מקום לחיים. בטבע האמיתי אין צדק ואין רחמים. אין לאריה, לנמר ולתנין נקיפות מצפון כשהם טורפים את הזברה ואת הגדי ליד האמא שלו. הטורפים כלל לא רואים את הצער של הנטרפים ולא צריכים להתגבר על תחושת הצדק והרחמים שלא נמצאים בטבע שלהם.
גם השבטים שחיים שם מתנהגים בלי חסד ורחמים כמעט. במשך שנים רבות הם טבחו באכזריות אחד את השני, כל שבט מכר לעבדים את השבויים מהשבט השכן לו לסוחרים שקנו עבדים משני הצדדים. גם היום מסוכן מאוד לחיות בין השבטים הללו שממשיכים לטבוח באכזריות אחד את השני, אם כי קצת פחות. המוסריות נכנסה קצת גם למקומות הללו.
הטבעיות הזו הייתה החיים של עשו. איש שעיר, "איש שדה" הוא קידש את הטבעיות הזו, עשה ממנה אידאולוגיה. חכמינו אמרו שהוא היה צד גם אנשים ונשים ומנצל אותם בלי לחשוב על הצער הנורא שזה עושה להן ולבני ביתן. את המוסר הזה אימצו ברומא וטבחו ומכרו עמים רבים לעבדים בלי שום נקיפות מצפון. את הטבעיות הזו ניסתה גרמניה להחיות במודע לטרוף עמים אחרים ולבוז את רכושם.
אנחנו אוהבים גם את הטבעיות וגם את המוסריות. יעקב מגיע לשיא החיבור עם הטבע, מגדל באהבה בעלי חיים, לא עוזב אותם בחום ולא עוזב אותם בקור. גם הם מרגישים את האהבה שלו ויולדים עקודים נקודים וברודים כדי לעזור לו במאבק מול לבן שמנסה לעשוק אותו.
כשיש מוסריות גדולה אפשר להתחבר לטבע ולהעלות אותו. זו הסיבה שנזיר יכול לגדל שיער. הוא נזהר משתיית יין ומטומאה והוא יעלה את הטבע ולא ירד אחריו. כך היו הולכים בבית המקדש יחפים וכך נלך בעזרת ה' יתברך במקומות הקדושים הללו. "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא".
את החיבור לטבע מתוך מוסריות אנחנו עושים היום בארץ ישראל. אנחנו אוהבים אותה ועולים אליה מכל קצוות תבל, והיא משיבה לנו אהבה, ונותנת לנו פירות מתוקים בשפע גדול ובאהבה רבה.