בשבת נתחיל לקרוא את פרשת שמות, בה התורה מספרת לנו על ראשיתה של גלות מצרים ועל הנהגתו של משה רבנו.
האדמו"ר הרב יאשיהו פינטו, מנהיג "שובה ישראל" בארץ ובעולם, מסביר על הפסוק: "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם", כי אדם שיש לו את מידת הסבלנות יכול לנצח ולהכניע את יצר הרע וכל דבר קשה.
וכך אמר הרב פינטו בהרחבה:
אחד הדברים שכל יהודי צריך לעבוד על עצמו בדור הזה, זו מידת הסבלנות. מה שהשכל לא יעשה, הזמן יעשה. הסבלנות זה אחד הדברים החשובים בדור הזה, ואם אדם לא יעבוד על הסבלנות, חייו אינם חיים.
וכך אנו רואים בפרשת השבוע אצל משה רבנו: "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם". אמרו רבותינו הקדושים אל תקרי בסבלותם אלא בסבלנותם, שבני ישראל היו סבלנים מאוד בכל עניין השעבוד שהיה בארץ מצרים. למרות כל הדברים הקשים שפרעה עשה להם, עינה אותם, ציער אותם והעביד אותם בצורה הקשה והשפלה ביותר, הם התנהגו בסבלנות ולא בפזיזות, והם תפסו את עצמם בסבלנות גדולה. והקב"ה ראה איך קיבלו את הכל בסבלנות גדולה וריחם עליהם.
הגמרא מספרת (עירובין נד:) על רבי פרידא, שהיה לו תלמיד שהיה קשה הבנה ולא היה מבין מה שלומדים איתו, עד שלימדו אותו ארבע מאות פעמים. יום אחד רבי פרידא היה צריך ללכת לאיזה מקום, התחיל ללמוד איתו ארבע מאות הפעמים שלומדים מדי יום ולא הבין אותו תלמיד. שאל אותו רבי פרידא מה שונה היום, אמר לו אותו תלמיד, הרב צריך לצאת ופחדתי שהרב ילך ולא התרכזתי בלימוד. אמר לו רבי פרידא תתרכז ואני אלמד אותך שוב ארבע מאות פעמים, יצאה בת קול משמיים ואמרה לו: מה אתה מעדיף שיוסיפו לך עוד ארבע מאות שנה או שאתה וכל דורך תזכו לעולם הבא, אמר רבי פרידא שהוא וכל דורו יזכו לעולם הבא, אמרה בת קול גם אתה וכל דורך תזכו לעולם הבא וגם תאריך ימים.
רואים פה יסוד גדול: בדור של רבי פרידא ודאי היו אנשים שהתנהגו לא טוב ועשו דברים לא טובים, אבל עם כוח הסבלנות של רבי פרידא זיכה את כל האנשים שהיו בדורו גם אלו שמתנהגים לא טוב. אדם שיש בו כוח של סבלנות יש בו כוח גדול ביותר להכניע ולנצח את יצר הרע וכל דבר קשה, אין דבר שעומד בפני כוח של הסבלנות.
וכך הגמרא אומרת (עירובין יג:) שבית שמאי ובית הלל נחלקו שלוש שנים, האם הלכה כבית הלל או כבית שמאי, עד שלבסוף יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כב"ה. מפני שנוחין ועלובין היו. ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן. היו מקפידים לא לפסוק הלכה עד שהיו שומעים את סברת בית שמאי.
אדם שמתווכח עם מישהו אין לו סבלנות לשמוע אותו, אבל בית הלל שמעו את סברת בית שמאי לפני שאמרו את סברתם. אדם צריך לחזק את עצמו בדור הזה בכל כוחו בכוח הסבלנות, עם כוח הסבלנות אדם מנצח ויכול לעלות ולהתעלות לכל הדברים הקדושים.