האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, מנהיג "שובה ישראל" בארץ ובעולם, פרש את משנתו החינוכית, בשיעור ייחודי שמסר בפני תלמידיו בלוס אנג'לס, בו הוא התייחס לחשיבות הגדולה הטמונה בחינוך הילדים והנוער ומאידך על הסכנה הגדולה שיכולה להיוולד מחינוך לא נכון. הנה דבריו המלאים.
חינוך ילדים זה לא מסחר
חינוך ילדים זה דבר מסוכן ביותר, ומי שלא מבין בחינוך ילדים - שלא יתעסק בחינוך ילדים. סיפרנו כבר כמה פעמים, ש"שובה ישראל" קיימת כבר 29 שנים. פעם אחת פתחנו תלמוד תורה בניו יורק. החיידר היה פתוח פחות מחודש, שמענו איזה משהו ובאותו יום סגרנו את התלמוד תורה. סידרנו מקומות לכל הילדים איפה ללמוד.
אנחנו לא יכולים לשלוט על תלמוד תורה, על חינוך של ילדים שאנחנו לא מבינים ולא יודעים מה יעשו שם איתם ואיך יחנכו אותם.
חינוך ילדים זה דבר מסוכן ביותר, ואדם שלא מבין בחינוך ילדים - אסור לו לקחת סיכון ולהתנהל עם ילדים בלי שהוא יודע מה זה חינוך ילדים.
חינוך ילדים זה לא מסחר. חינוך ילדים זה לא עסק. חינוך ילדים זה הנפש והנשמה של הילדים. "ואת עמלנו - אלו הילדים". יעקב אבינו העדיף לרדת למצרים ולא ללכת לחמיו ללבן בשביל חינוך הילדים.
ההשפעה של החינוך - לכל החיים
חינוך הילדים - זה דבר מסוכן ביותר. הרבה פעמים אדם סובל כל החיים ומאבד מהכוח של הנפש שלו, כי מתי שהיה קטן הוא נפגע בקטנות מצעקה, מביזיון, מחוסר חינוך טוב, מאי ידיעה מה זה חינוך. חינוך זה דבר לא פשוט, וחינוך זה דבר מסוכן. אין דבר בחיים היום יותר קשה ויותר כבד בהתמודדות של החיים - יותר מחינוך ילדים.
אנשים שמנהלים את בתי הספר ואת תלמודי התורה - לפעמים לא מבינים מה העומק של החינוך. הם לא מבינים מה זה חינוך. מלמד שבא לתלמוד תורה ומוציא את התיסכול על הילדים ומוציא את כל הבעיות שיש לו בבית עם בני משפחתו על הילדים - הוא הורס ושובר את הנפש של הילדים והילדים סובלים מזה כל החיים, וגדלים פגועים וחבולים כל החיים.
חינוך ילדים זה אש גדולה מאוד וזה אחד הדברים הלא פשוטים של הדור הזה וגם אחת הבעיות - שאין לנו כלים להתמודד איתה. העולם נכנס לאיזה שהוא מציאות, העולם רץ בצורה מהירה שאין מספיק כלים להתמודד ולדעת איך לחנך ואיך להסביר לילדים בצורה הנכונה ביותר את הדרך ואת הקו.
צריך להתפלל הרבה על חינוך הילדים
ההורים צריכים להתפלל תפילות רבות ולבכות שהילדים ילכו בדרך ה'. זה לא מספיק כמה חינוך אתה נותן ולא מספיק כמה אתה משקיע, ולא מספיק כמה אתה עושה, צריך תפילות ובכי לקדוש ברוך הוא שהילדים ילכו בדרך ה', כמו שמסופר על החפץ חיים, שהיה מחזיק את התהילים של אמא שלו והיה בוכה ואומר "בזכות התהילים האלה, נהייתי החפץ חיים, נהייתי מה שנהייתי, כי היא הייתה בוכה וקוראת עליי תהילים כל היום', זה לא פשוט העניין של החינוך.
בכל נושא החינוך, המורים והמנהלים צריכים לשדר ולהתנהג עם ההורים ביושר גדול ביותר, כי זה נשמות של אנשים, זה נשמות של ילדים, זה נשמות של הדור הבא.
אם לוקחים את הילדים בתור מסחר, בתור בני ערובה - זה סכנה גדולה ביותר. בית ספר, תלמוד תורה צריך להיות על אדני הקודש, במסלול נכון בחינוך.
חינוך נכון מחייב תכנון לטווח ארוך
בחינוך צריך תכנון וידיעה מה עושים מחר, מה עושים עוד חודש, מה עושים עוד שנה, ולא לקחת את הילדים לניסיונות ולסיבובים ותרגילים שאולי יהיו נוחים, אולי לא יהיו נוחים, וחלילה לוקחים סיכון ואת הילדים למקומות שלא יודעים, לארץ לא זרועה.
חינוך ילדים צריך להיות בצורה מסודרת על אבני הקודש, על ברכי התורה, בצורה חזקה ביותר. ואסור שיהיה שום משחק עם הילדים. מלמדים ומורים שמשחקים את המשחק הקטן ביותר - צריך להסתכל עליהם בצורה מאוד מאוד ביקורתית. זה דבר מאוד מסוכן.
בדורות האחרונים, יש הרבה דברים לא פשוטים בחינוך הילדים, כי העולם לא יודע איך להתנהג עם חינוך הילדים. בדורות הקודמים לא היו את הניסיונות של הדורות האלה, שאין תשובות נכונות ומדוייקות איך לענות לילדים, איך להתמודד עם הניסיונות האלה.
מדוע האדמו"ר מסאטמר קרא תהילים בכל בוקר
להגיד לילד שהכל אסור - זה לא תשובה. רבי פנחס מקוריץ אומר: מה זה רב גדול?, רב גדול זה רב שיודע להביא היתרים, לא להביא חומרות. להגיד לילדים הכל אסור וזה אסור.. וזה אסור, אז לאיפה אתה סוגר את הילדים? אתה צריך לדעת איפה להגיד כן ואיפה להגיד לא, ואיך לומר, ואיך לעשות ואיך לדבר ואיך להתפלל.
שמענו על הרבי מסאטמר, שכל בוקר הוא היה אומר תהילים אחרי התפילה. שמענו את זה ממש מהבנים שלו. הוא היה אומר תהילים אחרי התפילה. יום אחד הוא היה צריך ללכת לרופא דחוף במנהטן, בוויליאמסבורג, ואמרו לו: הרב צריך למהר להגיע לרופא, התור לרופא יעבור, והוא השיב: לא, אני קורא תהילים עכשיו. אמרו לו: מה, למה? תקרא בדרך. אמר להם: לא! זה הזמן שההסעות לוקחות את הילדים מהבית לחיידר ואני פוחד על כל הילדים של הקהילה שיגיעו בשלום,. לכן כל בוקר אני קורא תהילים על כל הילדים שלוקחים אותם בהסעות לחיידר, אני קורא עליהם תהילים.
זו הראייה, ההבנה, ההסתכלות והמחשבה - לדאוג לילדים ולחשוב על הילדים ולבכות על הילדים, ולהתפלל על הילדים ולהרגיש כל צער של ילד ולא לקחת את הילד כמובן מאליו, ושחלילה לא לומר: הילד הזה מובן מאליו, העיקר שהכיתה תהיה מלאה, העיקר שהכיתה תהיה שקטה, העיקר שהכיתה תהיה מחונכת.
ילד שמח הוא לא ילד בעייתי
חלילה, אם רואים איזה ילד זז - ישר שוברים אותו, במקום לתת לו שמחה נפשית. ילד שמח - זה לא אומר שהוא ילד בעייתי, צריך לתת לילד להיות שמח, צריך לתת לילד להיות בשמחה, לא לתת לילד להיות בעצבות ולדכא את הילד ולשבור את הילד.
זו אחת הבעיות הקשות שיש בעולם, שאנשים רואים הרבה פעמים ומסמנים על ילד שמח בתור אדם בעייתי ומיד שוברים אותו, לא!, תיתן לילד להיות שמח, תיתן לילד להיות שמח עם שמחת חיים. תשבור אותו? תשיג מזה משהו? חינוך צריך ללמוד איך לחנך, חינוך זה לא מי שמובטל ואין לו עבודה לוקחים אותו למחנך. מחנך צריך לדעת איך לחנך, מחנך צריך לדעת איך לבנות את הנשמה של הילדים, מחנך צריך לדעת איך לבנות את הנפש של הילדים ולא שלוקחים אדם מחוסר עבודה להיות מלמד בבית ספר, לא! מחנך צריך להיות משהו מרומם.
לכבד את המורים ולרחוש להם כבוד
צריכים לכבד מחנך, כמו שכתוב בהלכה שלגבאים צריכים לעמוד כשהם נכנסים לחדר, כי הם דואגים לך לעשות צדקה וללמוד תורה. כך גם מחנך, צריך לכבד אותו כבוד גדול והוא צריך להיות מכובד. להיות מכובד בעיני ההורים, הילדים צריכים להתנהג בצורה מחונכת. את הנשמות של הילדים אתה מפקיד ביד המורה, ביד המחנך ביד הרבי...זה משהו רגיש.
איבדנו את המחשבה בעולם. מה זה מחנך, מה זה מגדל תינוקות. הנשמות של הילדים - כל נשמה היא "אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה", כל ילד יש לו נשמה, ולכל ילד - יש משמעות וכובד ועולם ומלואו לכשעצמו.