היום, יד' שבט, לפני 110 שנים נפטר רבי יצחק אביחצירא זיע"א, בנו של אביר הרועים, רבי יעקב אביחצירא ה'אביר יעקב' זיע"א.
רבי יצחק הוא בן זקוניו של האביר יעקב. על פי המסורת המשפחתית, באותה התקופה החליט ה"אביר יעקב" לקבל על עצמו פרישות מוחלטת, והנה לאחר זמן התגלה אליו בחלומו רבנו האר"י הקדוש, ובישר לו כי עתיד להיוולד לו בן נוסף, שיהיה בו ניצוץ מנשמתו ועל כן יקרא לו על שמו - יצחק, על שם האר"י.
בשנת תר"ך נולד רבי יצחק ויגדל הנער וישקוד על התורה והיראה.
מספרים כי בהיותו נער בן 16 בלבד, בשנת תרל"ו, כתב את ההקדמה הראשונה לספריו של אביו, וזאת לבקשת אביו. כמו כן כתב עוד שתי הקדמות לספרי אביו.
רבי יצחק לימד בישיבת "אביר יעקב" שהוקמה על ידי בני משפחת אביחצירא בתאפילאלת שבמרוקו, והעמיד תלמידים הרבה, גדולי עולם. בנוסף, התמקד באיסוף כספים למען החזקת הישיבה.
בהמשך עלה לארץ ישראל ושהה בה מספר שנים. לאחר מכן חזר למרוקו, שם נרצח בידי פורעים ערבים.
סביב פטירתו פורסמו גרסאות שונות, המפורסמת שבהן פורסמה הבוקר בעיתון "הדרך": ביום השישי י"ד שבט שנת תרע"ב, בהיות רבי יצחק על אם הדרך, התנפלו עליו שודדים פראי אדם וצמאי דם ורצחהו נפש. רבי יצחק ידע את כל אשר נעשה, וקודם לכן אף גילה בפירוש למי שהלך איתו כי עוד מעט יסתלק מן העולם, ובכך מסר את נפשו כדי להציל את יהודי הכפרים הסמוכים, שנותרו לפליטה.
על פי הגרסא המובאת ב"גאוני משפחת אביחצירא", רבי יצחק יצא מתאפילאלת כשנלווה אליו רבי מסעוד אדהאן, כאשר מטרתו ככל הנראה הייתה לאסוף כסף להחזקת הישיבה הקדושה בתאפילאלת. בדרכם הגיעו ביום שישי לבודניב הסמוכה, ועל פי התכנון היה רבי יצחק אמור לשבות את שבתו בבודניב.
בבוקר יום השישי הודיע רבי יצחק במפתיע כי הוא ממשיך ל'גראמה' ואינו נשאר לעשות את השבת בבודניב. אנשי בודניב ניסו להפציר ברבי יצחק שיתעכב בעירם ויעשה איתם את השבת, אך רבי יצחק היה איתן בדעתו כי מוכרח הוא להמשיך בדרכו. לפי המסופר במשפחה, אביו ה'אביר יעקב' התגלה אליו בחלום בליל שישי ועל כן כאמור החליט להמשיך במסעו ביום שישי בבוקר ולא להתעכב בבודניב.
רבי יצחק המשיך בדרכו יחד עם רבי מסעוד אדהאן, והנה לקראת צהריי יום השישי התרחש דבר נורא. רבי יצחק פנה למלווהו, וגילה באוזניו את כל אשר עומד להתרחש בדקות הקרובות, כי יגיעו למקום פורעים ערבים ימ"ש וירצחו אותו נפש. אך הוסיף רבי יצחק ואמר: "אותך לא יראו ולא יפגעו בך, רק תבטיח לי כי תביא אותי לקבר ישראל בעיירה הסמוכה ביותר עוד היום, טרם כניסת השבת". ואכן, כעבור זמן קצר הגיעו למקום השודדים ומנהיגם הרשע שלף את חרבו ודקר את רבי יצחק, ומיד אחר כך עזבו את המקום.
בנוסחאות אחרות מובא כי מי שהיה עם רבי יצחק הוא רבי משה שטרית, ויש אומרים כי יצא מהעיירה מידלת. כאמור, עיקרי הדברים שווים. המקום הסמוך ביותר היה הכפר טולאל, ומיד נזדרזו לערוך את ההלוויה ולטמון את גופו הקדוש בטולאל, שם חלקת מחוקק ספון. מיום פרדתו נפשי עלי מרה.
עוד הובא ב"הדרך", כי סיפר הגאון רבי דוד אביחצירא שליט"א, רבה של יבנה, בשם אביו הגה"צ רבי יוסף אביחצירא זצ"ל, שפעם בצעירותו ביקר באותו כפר בו נרצח רבי יצחק, וכששמע אחד מזקני הערבים בכפר שהגיע למקום נצר ממשפחת אביחצירא, סיפר לו את כל השתלשלות הדברים, והוסיף והעיד באוזניו שכל
אותם פורעים ערבים ימ"ש שידם הייתה במעל לשפוך דם נקי וצדיק נענשו משמים בתוך זמן קצר ולא נותר מהם שריד ופליט, הם וזרעם כולם מתו ואבדו, ואכן נמחה שמם וזכרם מתחת השמים. כן יאבדו כל אויבך ה'.
מאז ועד היום נוהגים רבים לעלות ביום פטירתו לקברו שבמרוקו ולהעתיר בתפילה. גם בימים אלו - ימי הקורונה, הגיעו רבים מכל העולם לציונו.