בשבת הקרובה נקרא את פרשת שקלים - ויקהל, שבה התורה מפרטת את הדינים החלים ביום השבת. האדמו"ר הרב יאשיהו פינטו, מנהיג "שובה ישראל", הסביר בשיעורו, כי מהפסוק "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" לומדים מסר חשוב: שהאדם צריך לעשות כל שביכולתו שלא להגיע לריב ביום השבת, לא עם חבריו ובעיקר לא עם בני משפחתו.
וכך אמר הרב פינטו בהרחבה:
בפרשת השבוע הקב"ה מצווה את בני ישראל על שמירת שבת "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" נשאלת השאלה מה העניין של שמירת שבת ושל האיסור של הבערת האש?
אלא צריך לדעת יסוד גדול שכל אחד מאיתנו צריך לחקוק אותו עמוק בלב לזיכרון עולם, לאדם אסור להרגיז את חבירו, האדם צריך להשתדל לא להרגיז את חבירו. אם החבר התרגז והאדם לא אשם, זו בעיה שלו שהוא אדם כעסן. אדם יעשה מה שהוא חושב בחיים ואם החיים שלו מצטלבים עם אדם שלא מסתדר עם ההתנהגות של האדם הראשון, האדם השני כועס כשהאדם הראשון מדבר, אוכל או שותה, כועס שהוא חי וקיים, זו בעיה שלו והאדם הראשון לא ייענש על הכעס של אותו אדם אם לא עשה כלום.
אבל בעניין של שבת "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" אומרים רבותינו הקדושים אדם לא רק שאסור לו ללכת לריב או להרגיז את חבירו ביום שבת, אלא אדם צריך להיזהר ולחשוב איך להימנע ולא להגיע למשהו שיכול אפילו במקרה להרגיז את החבר שלו. בכל התורה כולה אדם צריך להיזהר לא לעשות רע לשני, אבל בעניין של שבת, לא להרגיז ולא לריב אחד עם השני זה לא רק במקרה או להתרחק מהמחלוקת, אלא כל אדם צריך לחשוב איך לא להיכנס לריב או לויכוח עם אנשים ביום השבת.
למשל אדם צריך לחשוב אם הוא ילבש בגד מסוים הילד שלו יכעס, מותר לאדם ללבוש את הבגד אף אחד לא אסר ללבוש את זה, אך על האדם בכל מקרה שלא ללבוש את הבגד כי זה יכול להכעיס את השני. אדם יחשוב בערב שבת, אם שולחן השבת יהיה עכשיו מסודר האשה תשמח, אפילו שהוא לא צריך לסדר את שולחן שבת, ילך ויסדר את שולחן שבת. ביום שבת הקב"ה ציווה אותנו לחשוב ולתכנן איך לא להגיע לשום מחלוקת או בעיה, אפילו שלא מחוייבים בזה.
וזה החידוש המיוחד שהקב"ה מצווה אותנו בפרשת השבוע, הציווי הוא לא רק שלא לריב עם החבר, אלא להיזהר שלא להגיע למקום צר שבו יצטרך האדם לריב עם חבירו. כל הציווים זה אם יש כבר בעיה איך להתמודד עם הבעיה, החידוש פה הוא לחשוב מראש איך לא להיכנס למקום לא נוח שבו ניתן להגיע לתיגרה עם החבר, עם הבעל, עם האשה, השכן או השותף או כל אדם.
לדעת, שהאש של גיהנום שורפת את הרשעים כל השבוע, בכניסת שבת הקב"ה מכבה את האש של גיהנום. מתי שאדם כועס, הכעס שלו מדליק את האש של גיהנום, ברגע שהאש של גיהנום נדלקת אז האנשים שבמשך כל השבוע נשרפו בגיהנום, עוד פעם נשרפים ואז הם מקטרגים על האדם ורוצים בשבילו רע, כי גרם להם שישרפו עוד פעם. יש להם מנוחה בשבת שהאש של גיהנום לא מזיקה להם, עכשיו בגלל האדם שכעס נדלקת האש, רע להם והם מקטרגים עליו.
רבותינו הקדושים אומרים תמיד אדם ישתדל לקבל את השבת מוקדם ולהוציא את השבת מאוחר, כי ברגע שאדם מקבל את השבת מפסיקים את האש של גיהנום, בזכות היהודי הראשון בעולם שקיבל שבת עוצרים את האש של גיהנום, והאש של גיהנום לא נדלקת עד שהיהודי האחרון מוציא את השבת. לכן ככל שאדם מקבל שבת מוקדם ומוציא שבת מאוחר, הוא מונע מהאנשים שבגיהנום את האש של גיהנום.
ובשבת קודש האדם לא מצווה רק לא לריב, אלא האדם מצווה גם לא להיכנס למקום של ריב, כי ברגע שהאדם כועס ורב עם השני הוא מדליק את האש של גיהנום, ואז כל האנשים שבגיהנום שונאים אותו ומקטרגים עליו כי גרם להם רע ושישרפו. אבל אדם שמונע מחלוקת או שעוצר את המחלוקת ואפילו מפסיד בשביל שלא תהא מחלוקת, הוא מקרר את האש של גיהנום. ואדם שמקרר את האש של גיהנום, זוכה למעלות גדולות ודברים גדולים ביותר.