מגיפת הקורונה הפכה לדבר שבשגרה. התרגלנו אליה וגם אל 10,000 הנפטרים ממנה. העיתונאית סיון רהב מאיר, כתבה פוסט מרגש שקורא לזכור ולא לשכוח.
וכך כתבה רהב מאיר: הלילה נחצה הקו, למעלה מ-10,000 נפטרים מקורונה בישראל, כ-1,000 מתוכם בחודש האחרון. כולנו זוכרים את הימים שבהם עוד ספרנו את חולה מספר 17 ובדקנו באילו אוטובוסים הוא נסע ובאיזו מסעדה ישב.
כשנתיים חלפו, ומאז התעייפנו קצת מכל המספרים האלה: כמה נדבקים, כמה מחוסנים, כמה מחלימים, ושוב כמה נדבקים בווריאנט החדש. אבל המספר העגול והלא-חגיגי הזה מאלץ אותנו לעצור רגע.
בשבת הקרובה נקרא בתורה בפרשת שקלים איך כל אחד צריך לצאת מעצמו, להתנדב ולתת צדקה, כדי למנוע מגיפה: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים... מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'".
פרשנינו מסבירים שכל אחד נותן רק מחצית שקל כדי לזכור שהוא אינו שלם בלי הזולת. שכולנו רקמה אנושית אחת. השנתיים האחרונות הזכירו כמה חיוני לחוש סולידריות כזו, לא רק כלפי הנפטרים אלא כלפי חולים שמתקשים להחלים, כלפי בעלי עסקים, כלפי הורים שמתמודדים ובעצם כלפי כל מי שנפגע, ומי לא נפגע?
העיתונאי אריאל שנבל כתב הלילה: "דמיינו את היכל נוקיה מלא באנשים. ועכשיו דמיינו אותו ריק. 10,000 מתים מקורונה בשנתיים. לא פופולרי לדבר עליהם עכשיו כי אנחנו בסוף גל, כי יאללה נמאס לכולנו - כל אחד וסיבותיו. אבל מגיע להם שנזכור. כן, גם את הקשישים, עם מחלות הרקע. כולם אנחנו. יהי זכרם ברוך".