הבוקר, קראנו את מגילת אסתר, שבה מסופר על מרדכי הצדיק שלא איבד את אמונתו גם מול הקשיים שגרם לו המן הרשע. האדמו"ר הרב פינטו, הסביר בשיעורו את עומקו של הפסוק "וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה", לדבריו, המסר הוא שעם אמונה חזקה ומסירות נפש גדולה - אפשר לשנות סדרי בראשית כנגד כל העולם.
וכך אמר האדמו"ר הרב פינטו:
העניין בין מרדכי להמן הוא דבר קשה וננסה להבין אותו, המן היה רשע וטמא, גאוותן, עמלק וסטרא אחרא, כל הדברים הקשים והרעים שיש בעולם. כמה שהמן היה בעל גאווה זה לא היה מספיק לו והוא היה רוצה תמיד עוד גאווה. המן ראה את ושתי אשתו של אחשוורוש, שהייתה חשובה ועשירה, הבת של נבוכדנצר כך אומרים המפרשים והיא זו שהביאה לאחשוורוש את המלכות.
המן שרצה להתחזק ולגדול, הלך לאחשוורוש והתחיל למלא לו את הראש על ושתי, עד שיום אחד כשאחשוורוש עשה את המשתה הגדול, אמר לושתי שהיא אשתו המלכה ואפילו חשובה יותר ממנו שתבוא בלי בגדים, ושתי מסרבת והמן מסית את אחשוורוש להוציא את ושתי להריגה. אומרים רבותינו הקדושים להמן הייתה בת שרצה שתתחתן עם המלך ותהיה המלכה, המן עשה הכל כדי שהמלך יזרוק את ושתי והוא יהיה חמו של המלך. כל הגאווה שהייתה להמן לא הספיקה לו והוא הלך להוציא גם מהמלך אישור שבכל מקום שהוא עובר, אנשים צריכים לעצור ולהשתחוות לפניו. מובא שהמן כתב על החזה שלו שם של עבודה זרה וכל פעם שהיה עובר ומשתחווים אליו, היו כביכול משתחווים לעבודה זרה.
רק בן אדם אחד לא היה מוכן להשתחוות להמן וזה מרדכי. בכל פעם שהיה מרדכי שומע שהמן צריך להגיע למקום כלשהו עם כל האנשים שלו, מרדכי היה שומע שהמן מתקרב, היה נשאר לעמוד במקום ולא זז. המן היה עובר ומתרגז, עד שמרוב הכעס והשנאה של המן רצה להרוג את מרדכי, אבל לא היה מהכבוד שלו להרוג את מרדכי לבדו והחליט להרוג את כל היהודים בגלל שמרדכי לא היה משתחווה לפניו.
הייתה לנו קושיה חזקה, מדוע מרדכי עושה כזה מעשה שמסכן את כל עם ישראל, הרי בסוף הייתה גזירה קשה של המן דרך אחשוורוש להשמיד ולהרוג את כל היהודים, אז למה מרדכי עושה את זה? מרדכי יודע שהמן רוצה שישתחוו לפניו, אז למה הוא לא הולך משם וממשיך לעמוד שם ומתגרה בו? הרי אסור להתגרות ברשעים, הגמרא אומרת (ברכות ז:) אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו אז למה מרדכי נכנס עם המן למלחמה הזאת כל הזמן, אם הוא לא רוצה להשתחוות להמן שילך משם, למה מרדכי שהיה הראש של כל עם ישראל עומד שם ומתגרה בהמן ומסכן ככה את כל עם ישראל?
אז אולי אפשר לפרש כך, כתוב בספרי הקבלה והרמ"ע מפאנו מביא את זה באריכות שמרדכי היהודי היה ניצוץ משורש נשמתו של משה רבנו וגם מנשמת יעקב אבינו, ושורש נשמתו של המן היה מעשו הרשע, לכן מתי שיעקב אבינו התפלל לקב"ה אמר בתפילתו (בראשית לב, יב) "הַ'צִּילֵנִי נָ'א מִ'יַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" ראשי תיבות המ"ן. יעקב אבינו התפלל לקב"ה לעתיד לבוא כשתהיה בעיה בין מרדכי להמן תציל אותי, את הגלגול שלי מרדכי מיד המן שלא יצליח לנצח את יעקב אבינו.
ואנחנו רואים בפגישה בין יעקב לעשו אחרי שלא נפגשו במשך שנים, התורה הקדושה אומרת לנו (בראשית לג, ג) "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו" שיעקב אבינו ראה את עשו והשתחווה לו שבעה פעמים. שואל החיד"א וכל המפרשים איך קדוש כמו יעקב אבינו עובר על התורה שאסור להשתחוות לעבודה זרה ולאנשים רעים, איך הוא משתחווה לעשו?
אלא מתרץ החיד"א ואומר שבאמת יעקב אבינו לא השתחווה לעשו, הוא ראה את עשו אבל השכינה הקב"ה עבר לפניו ומתי שיעקב ראה את עשו הוא השתחווה לשכינה ולא לעשו. אבל בכל אופן זה קשה כי יעקב אבינו יודע שהוא השתחווה לקב"ה, אבל היו שם את הנשים והילדים של יעקב שראו שיעקב אבינו כביכול השתחווה לאדם רשע לעשו וזה עשה פגם בסובבים שהיו שם, לכן מי שיכול להילחם בעמלק זה רק שבט בנימין שלא היה בפגישה של יעקב ועשו, כי הוא לא ראה את הקלקול שכביכול יעקב משתחווה לעשו.
אם כך מרדכי היהודי שהוא גלגול של יעקב אבינו רצה לתקן את זה שיעקב אבינו כביכול השתחווה לעשו אפילו שזה לא היה נכון ורק למראית העין, לכן כל פעם שראה את המן היה עומד ולא משתחווה ולא מתכופף ואפילו שזה סיכן את כל עם ישראל.
אבל צריך לדעת שכל הבעיה התחילה לא רק בזמן מרדכי היהודי, הגמרא אומרת (מגילה יב.) שנגזר דינו של אותו הדור לכליה, בגלל שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אחשוורוש עשה סעודה גדולה והזמין את כל האנשים בשושן הבירה לבוא ובאו גם יהודים לסעודה שהייתה בשבת והיה שם פריצות, אפילו שהייתה סעודה כשרה עלה השטן לקב"ה וקטרג על עם ישראל ונהייתה גזירה על כל עם ישראל.
ממשיכה הגמרא ואומרת ששאל רבי שמעון בר יוחאי את התלמידים מילא מי שהלך לסעודה נכתב כליה מובן, על כל עם ישראל למה נכתבה כליה. וענה להם רבי שמעון שנכתבה כליה על כלל עם ישראל כי לפני הזמן של מרדכי ואסתר, נבוכדנצר עשה פסל גדול בדמותו ושם את הציץ של הכהן הגדול בפיו של הפסל והיה הפסל עומד ומדבר בצורה ניסית בזכות הציץ. כל מי שהיה שם השתחווה לפסל, בעם ישראל היו ג' דרגות של אנשים, דרגה אחת כאלה שהיו מתחמקים ובורחים משם ולא משתחווים, דרגה שניה אנשים שבלית ברירה היו משתחווים וחושבים על הקב"ה, דרגה שלישית של חנניה מישאל ועזריה שאמרו שימותו ולא ישתחוו, וזרקו אותם לכבשן האש.
היה גם את דניאל שהמלך לחץ אותו שישתחווה ודניאל הלך לפסל ורצה כביכול לנשק את הפסל בפיו, ואמר לציץ איך אתה גורם לחילול השם כזה גדול, אז כביכול נישק דניאל את הפסל בפיו ושאב את הציץ ובלע אותו. מיד אחרי כמה רגעים נפל הפסל ונשבר והיה ביזיון גדול לעבודה זרה, כולם לקחו חתיכות מהפסל וקשרו את זה לכבשים שלהם ולכלבים שלהם.
על פי זה אפשר לבאר ולומר, מרדכי היהודי היה מאותם אנשים שזזו לצד ולא השתחוו, לא עשו כלום. אמר מרדכי איך אני אתקן את זה שזזתי לצד, ולא הייתי כמו חנניה מישאל ועזריה שאמרו שמוכנים למות ולא להשתחוות, אמר מרדכי אני אעמוד איתן וקשה ליד המן ולא אשתחווה לעבודה זרה ואלך עם האמונה בקב"ה עד הסוף ובזכות זה הייתה גאולה וישועה לעם ישראל.
אם כך רואים פה יסוד גדול, הרבה פעמים אדם נתפס בדבר גם אם זה לא נראה טוב כלפי חוץ, אבל האדם באמונה שלו הולך עם כוח של אמונה חזקה ועקשנות גדולה, הוא יכול לשנות כל סדרי מעשי בראשית. העקשנות של מרדכי כנגד כולם שצעקו לו מה הוא עושה שמתגרה בהמן, אבל הוא הלך באמונה חזקה שהוא מתקן את הטעויות של העבר הביאה את הישועה והגאולה לעם ישראל. לכן אדם צריך להיתפס בדברים קדושים בכל הכוח ולמסור נפש על הדברים האלה, גם אם בעולם חושבים שהוא טועה, האדם ימשיך באמונה שלו ובסוף יצליח.