בשבת נקרא בבית הכנסת את פרשת תזריע, שבה התורה מפרטת את דיני הצרעת בגוף האדם. האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו - מנהיג "שובה ישראל", מבאר בהרחבה כי מהפרשה למדים את המסר, על פיו, התורה הקדושה היא התרופה לחולאים הרעים של האדם ולעליית האדם במדרגות הקדושה.
וכך כותב הרב פינטו בהרחבה:
אנחנו רואים בפרשת השבוע ובפרשת מצורע הלכות מיוחדות ודינים לאדם שיש לו צרעת בגוף או צרעת בקיר, התורה הקדושה אומרת "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת" אם כך חשבנו להקשות ולומר למה התורה הקדושה אומרת "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ" הרי כל מילה שכתובה בתורה היא מדוקדקת ביותר ובעלת משמעות גדולה ביותר, אין דברים שסתם כתובים בתורה, אז צריך להבין למה התורה כותבת "בְעוֹר בְּשָׂרוֹ" שהייתה כותבת לנו התורה אדם כי יהיה בבשרו, למה התורה מדגישה את העור?
אלא אולי אפשר לפרש ולומר יסוד גדול, ידוע מה שהתורה הקדושה אומרת מתי שהקב"ה ברא את אדם הראשון בבריאת העולם, אדם הראשון כולו היה אור גדול, בקדושה ובמעלה הגדולה ביותר. בבריאת העולם כשהקב"ה ברא את העולם, הגוף של אדם הראשון לא היה עם עור ב-ע' כמו עור של אדם או בהמה, אלא היה עם א' אור שמאיר כמו מנורה שמאירה אור גדול. אחרי שהאדם חטא ואכל מעץ הדעת, הוא ירד ממעלתו ונהיה במקום אור עם א' לעור עם ע' "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא) מאור עם א' שמאיר לעור עם ע' שיש לנו בגוף של האדם.
ובמדרש מובא (בר"ר כ, יב) בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב כָּתְנוֹת אוֹר, אצל רבי מאיר בעל הנס כתוב כתונת אור עם א', רבי מאיר שהיה קדוש ומרומם, בעל מדרגה גבוהה ביותר העלה את עצמו על ידי כוח התורה למעלה של אדם הראשון בבריאת העולם לתכלית הנרצה של האדם להיות אור עם א' ולא עור עם ע' כמו שירדנו אחרי חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת, לשם האדם צריך לחתור ולעלות.
בפרשת השבוע אנו רואים שנוספה עוד מדרגה נמוכה שאדם יכול לרדת אליה מעבר לשתי מדרגות שהיה האדם, הדרגה הראשונה בבריאת האדם היה עם אור, כמו רבי מאיר בעל הנס שאדם לומד תורה ומקדש את עצמו ומזכך את עצמו להיות אדם בעל אורות רוחניים. אם הוא יורד במדרגה, הוא נהיה עור עם ע' כמו אחרי חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת. בפרשת השבוע רואים את הירידה למדרגה השלישית "בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת", שיש לו צרעת בגוף שלו.
אומרת הגמרא (ערכין טו:) שהצרעת באה על עוון לשון הרע, מי שמדבר לשון הרע נענש בצרעת. אדם שיושב ומדבר על אחרים זה אמר וזה עשה, זה גרם לי וזה עשה לי ומדבר כך על חבירו, נענש שהקב"ה נותן לו צרעת. ממשיכה הגמרא ושואלת מה התקנה של אדם שדיבר לשון הרע, איך יתקן את הלשון הרע שדיבר? אם הוא אדם שיושב ולומד תורה ודיבר לשון הרע, מאותו יום ואילך יתחיל ללמוד יותר תורה, היה לומד דף אחד ביום ילמד שני דפים, על ידי שאדם מעלה את עצמו בתורה ולומד יותר תורה, הוא מתקן את מה שחטא בלשון הרע.
אם כך אנו רואים שהתרופה של האדם לחולאים ולדברים הלא טובים זו התורה הקדושה. אם יש לאדם ירידה או נפילה ברוחניות ממדרגה של אור עם א' לעור עם ע' הוא יורד עוד למטה למדרגה של צרעת, התורה הקדושה מעלה את האדם למקום הגבוה ביותר, משיבה אותו למוטב ומאירה לו את החיים.
על פי זה אפשר לבאר יסוד גדול לחיים של כל אחד, הגמרא אומרת (ר"ה טז:) שלשה ספרים נפתחין בר"ה אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ, זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה.
נשאלת השאלה הרי רואים שיש צדיקים שמתים במשך השנה, או צדיקים שעוברים עליהם הרבה יסורים אם כך מה זה צדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים? ועוד שאלה, אנחנו רואים שיש בינונים שמצליחים ויש בינונים שמתים, אם כך מה זה בינוניים תלויים ועומדים? וגם אצל הרשעים, רואים הרבה רשעים שחיים שגונבים ומשקרים ומצערים, מדברים לשון הרע ומזיקים. אז נבוא ונשאל איך הגמרא אומרת שהרשעים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה בראש השנה, הרי רואים שהם חיים שנים על גבי שנים אז איך אפשר לומר שהם נכתבים לאלתר למיתה?
אז אפשר לפרש כך, הבריאה מורכבת משלושה דברים מנפש, רוח ונשמה. נפש יש לכולם, ליהודי, לגוי לבהמה. רוח זו מעלה יותר גבוהה, ע"פ הקבלה רוח זה הכוח שאנו מדברים בו "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב, ז) אומר הספורנו שהאדם זכה יותר מכל החיות והבהמות כי הקב"ה שם את הפה שלו בפה שלנו ונשף לאדם הראשון רוח ונשמה. ונשמה אֱלֹהַי נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה, אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי זו המעלה הגבוהה ביותר.
על פי זה אפשר לבאר שמה שכתוב בגמרא שצדיקים שנכתבים בראש השנה לאלתר לחיים אלו הצדיקים שיש להם רוח נפש ונשמה, יש לו את הנפש שיש לכל הבריאה, יש לו גם רוח שזו מעלה יותר גבוהה ויש לו גם נשמה שהקב"ה נתן לו שהוא שומר עליה וזו המדרגה הגבוהה ביותר. הבינונים שתלוים ועומדים עד יום כיפור יש להם נפש כמו כולם ויש להם רוח, אם הם תיקנו את מעשיהם חוזרת להם הנשמה היתירה ואם לא תיקנו את מעשיהם ביום כיפור הקב"ה יחליט מה יהיה איתם. לרשעים שנכתבים לאלתר למיתה יש להם רק נפש, מה הכוונה שנכתבים לאלתר למיתה?
אלא צריך לדעת יסוד גדול, יש המון אנשים בחוץ שאין להם לא נשמה ולא רוח, הם כמו גוף שהולך ברחוב. אדם שעושה עבירות, גונב ומשקר, פוגע באנשים ומצער אנשים, יש לו נפש ואין לו רוח ואין לו נשמה, הוא נקרא מת כמו שהגמרא אומרת (ברכות יח.) רשעים שבחייהן קרויין מתים. אולי הוא הולך והוא מרוויח או מזיק למישהו אבל האדם הזה מת, אין לו נשמה ואת הכוח המיוחד שיש למי ששומר תורה ומצוות. וכך רואים אנשים שחיים שנים בלי אף תכלית בחיים, חיים עצובים בלי סיפוק, בלי שמחה ונחת וכל זה כי אין להם את הרוח והנשמה. הם חיים את השקר, חיים סביב הדברים הרעים והלא נכונים ואז החיים שלהם חיים ריקים מתוכן.
ומובא בספרי הקבלה וברבנו האר"י הקדוש יסוד גדול שהאדם יכול לאסוף את עצמו ולהביא את עצמו למעלה גדולה ביותר, שבקריאת התורה יש ארבע דברים, דבר ראשון זה אותיות התורה הקדושה, דבר שני זה התגים שיש מעל האותיות, שני דברים אלו אנו רואים בעיניים. יש עוד שני דברים שאנו לא רואים בקריאת התורה, הראשון אלו הטעמים שהבעל קורא קורא את התורה לפיהם, ודבר שני יש בתורה נקודות שלא רואים אותן אבל הן קיימות, היכן עוצר הבעל קורא והיכן ממשיך.
אומר רבנו האר"י הקדוש (עץ חיים, שער טנת"א פ"ה) האותיות שבספר תורה הן כנגד הגוף של האדם, כמו שדוד המלך אומר (תהלים פו, ז) "עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה" תראה לי הקב"ה את האות שלי בתורה, וכמו שדרשו חכמים ישרא"ל י'ש ש'ישים ר'יבוא א'ותיות ל'תורה ולכל יהודי יש אות בספר תורה, התגין שבספר תורה הן כנגד הנפש של האדם, כמו שהגמרא מביאה (מנחות כט:) על רבי עקיבא שהיה דורש תילי תילין של הלכות על כל תג שבתורה. אם לוקחים ומוחקים את התגין מהאות, הספר תורה פסול, האדם מת כי הנפש היא התג שעל האות בספר תורה. הטעמים של הספר תורה הם כנגד הנשמה והנקודות הן כנגד הרוח.
מתי שהאדם עולה לספר תורה ומסתכל על האותיות של הספר תורה, הוא צריך לכוון שהאותיות זה הגוף שלו, התגין זה הנפש שלו, הנקודות היכן שהבעל קורא מתחיל ועוצר זה הרוח שלו והטעמים זו הנשמה של האדם. אם האדם יכוון את הארבעה דברים האלה בקריאת התורה, הוא יוכל להביא את הנפש שלו לתיקון השלם שאדם צריך לתקן את עצמו.
ועל פי זה אפשר לבאר את הכל: אדם שדיבר לשון הרע וירד מהדרגה שלו מכתונת אור לכתונת עור או שירד לרמה של צרעת על עור בשרו, על ידי התורה הקדושה האדם יכול להעלות ולהחזיר את עצמו לדרגה הגבוהה, על ידי שהאדם מחבר את האותיות עם התגין ועם הנקודות והטעמים אז הוא משלים את הנפש שלו, שהקב"ה והתורה וישראל אחד הוא. אבל אדם שלא לומד את התורה ולא מקיים אותה כמו שצריך, הנפש שלו לא יכולה להגיע לאף דבר. והיצר הרע בדור הזה מביא את האדם לאבד את הקשר עם התורה הקדושה ואז הוא מאבד את הנשמה והרוח, את מקור מחצבתו ואז מאבד את המהות של החיים שלו כי הוא רק נפש ללא רוח ונשמה.