פעמים רבות, בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והיום: אכילת מצות רכות בפסח.
שאלה:
בכל שנה בליל הסדר יש לנו במשפחה ויכוח שחוזר ונשנה: האם מותר לאכול את המצות הרכות. חלק מבני המשפחה טוענים שכיוון שהאוסרים אוחזים שיש בזה איסור חמץ לכן כדאי להחמיר. רציתי לדעת אם כבוד הרב יוכל לעשות לנו סדר בהלכה זו לקראת ליל הסדר.
תשובה:
שלום וברכה. נפתח בראשית דברינו לומר שישנן ראיות רבות מדברי הגמרא והפוסקים שעד לא מזמן המצות שכל עם ישראל היו אוכלים - היו מצות רכות ועבות. כנראה שקשה להאמין שבעוד שהמצות שלנו דקות מאוד, מובא בגמרא (פסחים לז, א) ובהלכה (סימן תס, ה) להכשיר מצה שעובייה עד כטפח (לשיטת רב חיים נאה הוא 8 ס"מ).
יתירה מזו, המצות שהיו אוכלים בזמן קדמון - היו דומות לגמרי במראיהן לפיתות שלנו, עד כדי כך שהגמרא אומרת שאם אדם מוצא פת בחג הפסח ואין הוא יודע אם היא מצה או פיתה - ניתן להכשיר אותה לאכילה, ובימינו אנו אי אפשר לטעות בין פיתה למצה שכן מראיהם שונה לחלוטין, ומוכח מכאן שהמצה של ימינו שהיא דקה, יבשה ופריכה - אינה דומה כלל ועיקר למצה שהיו אוכלים בזמן הגמרא.
עניין רכותה של המצה מובא מפורשות במשנה ברורה לחפץ חיים (סי' תפו סק"ג) לעניין דין שיעור האכילה שאין צריך למעוך את המצה אפילו אם היא רכה ועשויה כספוג. הנה לפנינו שכך היו נוהגים לעשותה, ובמפורש כתוב בספר מנהגי החתם סופר שהיה הוא נוהג לעשות את המצה האמצעית עבה ורכה שהספיק שיעורה לכל המסובים בבית, וכדברי החק יעקב (שם ס"ק כו).
אלא שכאן התינוק שואל: אם כן, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבימי קדם, שבכל הלילות היו אוכלים מצות רכות ועבות, ואילו הלילה הזה כולו מצה יבשה ודקה.
והתשובה לזו חלוקה בין מנהגי קהילות ישראל: ישנם שעדיין אחזו במנהג אבותיהם בידיהם, וכגון בני עדת תימן וחלק משאר בני מזרח, לעומתם האשכנזים יוצאי ארצות אירופה שהחמירו בזה מכמה סיבות.
יש שכתבו שכיון שהיום אופים מצות בצורה המונית לכלל ישראל חששו שמא מצות אלו יתעפשו או יתקשו ולכן עדיף לעשותם דקות ויבשות שאז טריותם נשאר לזמן רב (מנחת אשר, הגדה של פסח סי' טו). יש שכתבו שהיום אין אנו בקיאים לאפות את המצות הרכות ולכן כדאי להימנע מהם (מנחת אשר, רש"ז אורבעך).
למעשה: יש לכל אחד לנהוג כמנהג אבותיו ולשאול את רבותיו את הדרך הישרה והראויה עבורו.