השבת הקרובה נקראת "שבת הגדול". האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, הרחיב בשיעורו והסביר כי כל המפרשים מקשים ואומרים: מה הייחודיות בשבת זו שנקראה בשם זה, מה המעלות והיסודות הגדולים שטמונים בשבת זו?
הרב פינטו הביא את דברי חז"ל שעונים ומפרשים לנו כך: ידוע שבני ישראל היו במצרים מאתיים ועשר שנים, בני ישראל היו צריכים להיות במצרים ארבע מאות שנה, אבל הקב"ה צמצם את הזמן של השעבוד למאתיים ועשר שנים, כאב ושעבוד של ארבע מאות שנה הקב"ה דחק אותו למאתיים ועשר שנים. בסוף המאתיים ועשר שנים הגיעו בני ישראל למ"ט שערי טומאה דבר שהיה מסוכן מאוד, עוד קצת והיו נכנסים ח"ו לשער הנ' של שערי הטומאה ואז לא היו יכולים לצאת מזה לעולם.
חז"ל אומרים לנו - הוסיף הרב פינטו - שיש י"ב מזלות כנגד החודשים והסמל של חודש ניסן זה טלה, המצרים היו עובדים לטלה שהיה האלוקים שלהם, העבודה זרה שלהם. המצרים קידשו את הטלה שהוא יהיה האלוקים שלהם, להבדיל כמו שאנחנו עובדים את הקב"ה יש כל מיני עמים שעובדים כל מיני דברים בטלים עבודות זרות, אצל המצרים זה היה הטלה כי הוא סמל של חודש ניסן והוא ראש של החודשים והן לקחו אותו ועבדו אותו.
ערב שבת קודש לפני הגאולה, הקב"ה קורא למשה רבנו ואומר לו שילך ויאמר לכל בני ישראל שיקחו את הטלה ויקשרו אותו לרגלים של המיטה. בני ישראל שהיו עבדים של המצרים סיכנו את עצמם ולקחו את הטלה שהיה האלוקים של המצרים מבלי לפחד וקשרו אותו לכרעי המיטה. הבכורות היו הכהנים של המצרים והאחראים על העבודה הזרה על הטלה שהיה סמל של ראש החודשים ניסן והבכור הוא הראש של המשפחה, לכן הוא היה הרב והכהן של אותה משפחה לעבוד את הטלה.
באו הבכורות לבני ישראל ושאלו אותם מה הם עושים ולמה הם קושרים את הטלה לכרעי המיטה, ענו בני ישראל לבכורות שהקב"ה עומד לגאול אותנו ואתם הבכורות עתידים למות. הבכורות שמעו את זה ונכנס בהם פחד, רצו ישר להורים שלהם וסיפרו להם שהקב"ה עומד להרוג את כולם ושנשחרר את בני ישראל מהר ממצרים. ההורים של הבכורות לא האמינו לזה, אמרו להם שבני ישראל עבדים שלהם והם לא משחררים אותם.
שש מאות אלף בכורות היו למצרים, כשראו שההורים לא מקשיבים להם, קמו והתחילו לריב עם ההורים שלהם והרגו אותם וזה מה שאנחנו אומרים בתפילה "לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם" (תהלים קלו, י) הבכורות היכו את המצרים את ההורים שלהם. באותה שבת כל האמונה שלהם והתפיסה של המצרים שהאלוקים שלהם זה הטלה והבכורות הם הכהנים והרבנים שלהם, נפלה והתרסקה ברגע אחד. הבכורות הרגו את ההורים שלהם והפסיקו להאמין בטלה, בעבודה זרה שלהם. אחרי כמה ימים הייתה מכת בכורות וכל השש מאות אלף בכורות אלו כולם מתו, ולמחרת הייתה יציאת מצרים.
בשבת הגדול קרה יסוד גדול, דבר שהמצרים האמינו בו וקידשו אותו קדושה גדולה ביותר קרס ואחרי שזה קרס, באה הגאולה הגדולה של בני ישראל. לכן בשבת הגדול יש כוח גדול למחוק את כל האמונות טפלות, הדברים לא אמיתיים שיש בתוך האדם. אנחנו חיים בעולם שכל אדם מקדש לעצמו משהו, יש אדם שמקדש לעצמו את הכסף, יש אדם שמקדש לעצמו כישופים, יש אדם שמקדש לעצמו אהבה של דבר מסויים, כל האהבות והדברים שהאדם מקדש לעצמו, יש כוח בשבת הקרובה למחוק את הכל מהלב של האדם.
עבודה זרה זה לאו דוקא להשתחוות לפסל או לשמש, עבודה זרה זה שהאדם לוקח דבר זר חוץ מאלוקים ומשעבד את עצמו לאותו דבר. אדם שרץ כל החיים אחרי הכסף והכסף בשבילו כמו אלוקים, נקרא עובד עבודה זרה. אדם שקם בבוקר וחי את התאוות, חי דברים לא טובים ולא הגונים בשבילו זו עבודה זרה, האמונה והחיבור של האדם בחיים צריכים להיות רק בקב"ה. הכוח של שבת הגדול זה למחוק מהאדם את העבודה זרה, את הדבר הלא אמיתי שהאדם משועבד אליה.
במשך השנה אדם שרגיל למשהו מסויים קשה לו להתנתק מזה, יום רודף יום והטבע נהיה יותר חזק, נהיה על האדם "עול הרעיון" שנכנס לאיזה רעיון וזה נהיה עליו כעול וכמשקולת על הראש שלו מכביד על הנשמה שלו וקשה לו להתנתק מזה כי ההרגל נהיה כבר טבע וחלק מהאדם וקשה לאדם להשתחרר מעבודות זרות כאלו. במשך השנה לבוא לאדם ולהגיד לו להפסיק את הטבע שהוא עושה, להפסיק להתנהג כך וכך קשה לאדם להתנתק מזה למרות שיודע שהוא טועה ועושה דבר לא טוב, למרות שמה שהוא עושה יוביל אותו לגיהנום ולמקום לא טוב, אבל קשה לו להתנתק. הכוח בשבת הקרובה שבת הגדול למחוק כל מיני יצרים וטבעים שהאדם התרגל אליהם במשך החיים למחוק בשבת אחת", אמר הרב פינטו לסיום.