השבת הקרובה נקראת "שבת הגדול". האדמו"ר הרב יאשיהו פינטו מסביר כי בשבת זו ניתן להשיג השגות גדולות וייחודיות. וכך הוא הרחיב בשיעורו:
מובא בשו"ע (או"ח תל, א) על שם הנס הגדול שהיה לבני ישראל בשבת הזו. הקב"ה אמר לבני ישראל כשהיו במצרים "בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת" (שמות יב, ג) כל משפחה תיקח שה ותקשור אותו לכרעי המיטה ויקריבו אותו קרבן לקב"ה, קרבן פסח.
כך עשו בני ישראל ולקחו שה ואפילו שהיה האלוקים של ארץ מצרים, העבודה זרה של המצריים, עם ישראל במסירות נפש לקחו את השה הזה לקרבן לקב"ה ועל שם זה נקראת שבת זו "שבת הגדול" על שם הנס הגדול שהמצרים ראו שעם ישראל לוקח את העבודה זרה שלהם ולא עשו כלום.
צריך להקשות ולומר על הנס הזה קוראים לשבת הזו "שבת גדול", הרי היו לבני ישראל עוד הרבה ניסים והרבה נפלאות מעל הטבע ולא ראינו ולא מצאנו שלקחו איזה עניין לקדש שבת לדורי דורות, אלפי שנים עברו מאז שקרה הנס הזה ובני ישראל מקדשים את השבת הזו ושמים אותה כתר ועטרה לכל השבתות, מה כ"כ מיוחד בשבת זו על הנס שבני ישראל לקחו את השה לקרבן העבודה זרה של המצרים ומה הלימוד שעלינו ללמוד מדבר זה?
אלא אפשר לבאר ולומר, ידוע מה שהגמרא מספרת (ברכות סא:) לנו על רבי עקיבא כשלקחו אותו להריגה בסוף ימיו, באו תלמידיו ואמרו לו רבנו איך נראה אותך מת במצב הזה כך? אמר להם רבי עקיבא כל ימי חיכיתי לרגע הזה. ידוע שיהודי חייב לקיים מצוות והמצוה שהאדם מקיים חייבת להיות מושלמת על ידי שהאדם משעבד את הפנימיות ואת החיצוניות, את המחשבה את הרוח, את הכל האדם משעבד לקב"ה ועושה את זה בשלימות, וזו עבודה של שנים. רבי עקיבא אמר להם כל ימי, כל ימי השתדלתי ומסרתי נפש להגיע לדרגה הזו למסור את הנפש בכל כוחי ובכל המחשבה לשעבד את כל מה שיש לי למסירות נפש הזו למצוה.
וכך בכל מצוה שהאדם עושה עליו לעבוד על עצמו ולשעבד את כל מה שיש לו להשיג את המצוה טהורה וקדושה ולא פגומה. בני ישראל בארץ מצרים עבדו עבודה קשה והתרחקו מהתורה והמצוות, הגיעו למ"ט שערי טומאה. ופה בלי הכנות של חודשים ושנים כמו רבי עקיבא שאומר כל ימי עבדתי והייתי מצטער לקיים מצוה כמו שצריך.
פה בני ישראל לוקחים את השה וברגע אחד משעבדים את עצמם ועושים את המצוה לשם שמיים בקדושה וברוממות הנפש גדולה ביותר בלי עבודה של שנים רבות, ברגע אחד מגיעים לתכלית לשעבד את הפנימיות ואת החיצוניות, את הכל כדי להקריב את הקרבן לקב"ה. זו הייתה דרגה גדולה וגבוהה ביותר שהייתה בכוח של נס שבני ישראל הגיעו לתכלית בקרבן הפסח, לקחת את הקרבן במסירות נפש בלי עבודה של שנים להגיע לדרגה הזו.
אם כך, הנס בשבת הגדול היה שבני ישראל השיגו את ההשגה להקריב את קרבן פסח לטהר את כל מה שיש להם הפנימיות והחיצוניות, ברגע אחד מסרו נפש והגיעו לתכלית וזה הכוח של השבת הזו. אדם בכדי להגיע לדברים גדולים צריך עבודה גדולה, ופה בני ישראל בלי עבודה גדולה עם סיעתא דשמייא ובנס הגיעו לתכלית הזו ברגע אחד.
לכן בשבת זו יש לאדם כוח להגיע לתכלית בלי עבודה גדולה לקיים את הפנימיות והחיצוניות במצוה בשלימות גדולה. וזה הכוח של המצוה הזו, עובדים שנים להשיג השגות גדולות שרק אחרי עמל גדול אדם מגיע לזה, אבל בשבת זו יש כוח להשיג בזמן קצר עבודה של שנים. וכל אדם שידע איך להכין את עצמו, לקדש את עצמו ולהידבק בקב"ה בשבת זו, יכול להשיג השגות גדולות שלוקח שנים רבות להשיג, בשבת זו יש רוח משמיים מהקב"ה לקצר דרך ארוכה בדברים קטנים ולהגיע לשלימות ולתכלית הנרצה.