לקראת הוצאה לאור מחודשת של ספר דברים, בימים אלו מתפרסם ביאור חדש וייחודי על הספר, מאת האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, מנהיג "שובה ישראל". הביאור פותח צוהר לעומקם של הפסוקים מחד ומאידך מעניק לנו טיפים והכוונה לחיי היומיום שלנו. וואלה! יהדות בחר קטעים נבחרים.
"כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ וגו' בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ" (י"ג ז)
הנה מובא בירושלמי (פז סוף היב) אין חיוב סקילה אלא למי שמסית בלשון הקודש והדברים מפחידים. (ועיין במהר"ם שיק בספרו על התרי"ג מצות מצוה תנח, גם הקשה ועיין מה שביאר בענין).
והנה כל רע והסתה שנתפסת בעולם, בכל שפה ובכל לשון לא יכולה לעשות רושם בעולם עד שמסיתים בלשון הקודש. ועל הדברים שמסיתים בלשון הקודש אפשר אחרי כן לומר בלשון אחר ויהיה כח להסתה הזאת, אבל הבסיס והיסוד של כל הסתה צריכה להיות בלשון הקודש ואז המסית חייב, משום שדבר שעובר לשון הקודש מתקבע בכל לשון ובכל שפה ובכל העולם.
לכן כמה צריך להיזהר ולהישמר מדיבור בלשון הקודש, דברים ריקים דברי בלע ולשון הרע.
"וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" (לג יח)
ורש"י פירש, זבולון ויששכר עשו שותפות. זבולון, לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה, לפיכך הקדים זבולון ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולון הייתה.
והנה קשה, הרי לימוד התורה הוא עיקר ולמדנו שמי שמוזכר בפסוק ראשון כוחו גדול וחשוב יותר, כמו שמצאנו בסדר הברכות (עיין בגמרא בברכות מא) ואם כן היה צריך להקדים את יששכר שהוא לומד התורה והוא העיקר.
והנה משה רבנו מלמד אותנו יסוד עצום שעל כל אחד מאיתנו כשלומד ספר דברים, שהוא ספר המוסר החי וצוואת משה רבנו וכוחו לפתוח את השערים עד כסא הכבוד לכוון. דהנה לימוד התורה חשוב ואין דבר עומד ליד עמלים בתורה, וכל העולם עומד על היושבים ועומלים בתורה.
אבל כאשר האדם מחזיק בידי עמלי התורה ועושה עימם יששכר וזבולון, צריך הזוכה בשותפות הזבולון לכוון לפני שיוצא לעבודתו, לפני שמרויח את כספו, לכוון מעומק ליבו שהכסף שהקב"ה יתן לו הוא לשותפות עם לומד התורה. ואז נכנס האדם למה שאומר התנא (אבות פג מט) "כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת"
ולכן, הזבולון שמחזיק בתורה, לפני שמרוויח את כספו, מקבל עליו ליתן ראשון צדקה, הוא זבולון אשר משה רבנו שׂם אותו בפסוק לפני לומד התורה.
לכן כאשר האדם לומד את הפסוק "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ" יכוון שהממון לפני שירוויח, מקבל ליתן ממנו לתלמידי חכמים העמלים בתורה.