בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת אמור. האדמו"ר הרב יאשיהו פינטו, מנהיג "שובה ישראל" מסביר כי בשבת הזו יש סגולות מיוחדות.
וכך אמר הרב פינטו בשיעורו:
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם"
צריך להבין מה הכפל של הפסוקים שנראים לא לצורך, ועוד צריך להבין את השינוי שבפסוקים, הפסוק הראשון אמר "מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם" וסיים ב"מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ". בפסוק לאחריו הקדים "מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ" קודם שאמר "אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם", וגם בפסוק הראשון מסיים "אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי" ובפסוק שלאחריו לא סיים כן, הרי כל דבר המוזכר בתורתנו הקדושה יש לו סוד ויש לו סיבה, אם כך צריכים להבין מה הכפל "מוֹעֲדֵי ה'" שפעמיים כופל אותם בצורה אחרת?
אלא אפשר לפרש ולומר, פרשת השבוע הקרובה היא פרשת שבוע מיוחדת ביותר, והשבת הקרובה היא מהשבתות המיוחדות ביותר בכל שבתות השנה. ומובא בשם אחד הצדיקים הגדולים שהיה אומר בפרשת פנחס שיש בה כוח של כל הרגלים כולם וכל החגים כולם, ההשפעות והכוחות שיש בכל החגים נמצאים בפרשת פנחס. והיה אומר שכולם יבואו אליו בשבת פנחס משום שכוח כל החגים נמצא באותה השבת כולל של הימים הנוראים, משום שבפרשת פנחס קוראים את עניין החגים והרגלים.
והנה עוד צדיקים וקדושי עליון היו אומרים שגם בפרשת אמור נמצאים כל החגים וכל המועדים, וגם כוח של הפרנסה נמצא בפרשת אמור. מדוע? משום שבפרשת אמור יש עניין של לחם הפנים, וידוע שלחם הפנים שהיה במשכן הוא סגולה גדולה לפרנסה, ולכן בפרשת השבוע הבאה עלינו לטובה ולברכה יש כוח גדול של כל המועדים וכוח גדול של הפרנסה.
וידוע שמשבת קודש מושפע כל השבוע כולו וכל הברכה של כל ימות השבוע נמצאת בשבת קודש, ולכן הרב הקדוש הרב מנחם מענדל מרימינוב עשרים ושתיים שנים לפני פטירתו היה דורש בכל שבת בעניין פרשת המן. שאלו אותו תלמידיו ובני ביתו מדוע בכל שבת אתה דורש על פרשת המן? והיה אומר להם משום שכל השבוע כולו מושפע בברכה משבת וידוע שפרשת המן היא סגולה לפרנסה. אם כך כשבשבת דורשים בפרשת המן, מושפע שפע גדול ממה שדיברו ומה שלמדו בשבת לכל השבוע, לכן בכוח של הפרנסה יהיה שפע לעם ישראל לכל השבוע כולו.
הגמרא אומרת (עבודה זרה ג:) שהקב"ה עוסק בכל יום בבוקר שלוש שעות בתורה, בזמן לקיטת המן שהיה בבוקר, והקב"ה משפיע כח של פרנסה מתי שמדברים בענייני המן לכל עם ישראל ולכן רבי מנחם מענדל מרימינוב כל שבת היה עשרים ושתיים שנים לפני פטירתו מדבר בענייני פרשת המן, להשפיע שפע גדול לכלל עם ישראל. כך מתי שחושבים על דבר או מדברים על דבר נותנים כוח בדבר, וכמו שאומר רבנו הבעל שם טוב שבמקום המחשבה שם נמצא האדם, אדם שנמצא בבית מדרש וחושב על דברים בטלים, הגוף שלו נמצא בבית מדרש, אבל אם המחשבה נמצאת בדברים בטלים, אז גם הגוף שלו נמצא בדברים בטלים.
וכך הגמרא אומרת בעניין עירובי תחומין, מי שרוצה ללכת אלפיים אמה מחוץ לתחום אסור לו. אלא הולך מעט פחות מאלפיים אמה, מניח שמה חתיכת אוכל ועוד אלפיים אמה ועוד מניח חתיכת אוכל, ואז מותר לו לצאת מחוץ לתחום בשבת, בכל המקומות שהוא שם פחות מאלפיים אמה, ועוד פחות מאלפיים אמה מעט אוכל מותר לו ללכת, כי במקום המחשבה שמה האדם נמצא, ואם המחשבה שלו מחוץ לתחום במקום הזה, זה לא נקרא יציאה מתחום שבת, ומותר לו לצאת וללכת מחוץ לתחום שבת. אם כך, מה שחושב ואיפה שנמצא האדם, שם האדם גופו ושמה גם הוא נמצא.
על פי זה אפשר לבאר ולומר, הגמרא (יומא לט:) אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק, אמר להם בשנה זו הוא מת. אמרו לו מניין אתה יודע, אמר להם בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי, והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי. והנה נקשה קושיה הרי כתוב "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא טז, יז) ואפילו מלאכים, דכתיב "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם" (יחזקאל א, י) והגמרא מתרצת ואומרת ומשני דשמא שכינה הייתה ע"כ. הנה צריכים להבין באמת, מה זו אותה דמות של זקן שהיה נכנס עם שמעון הצדיק בשעת עבודתו ביום הכיפורים, מי זה אותו זקן שהיה נכנס איתו ויוצא איתו?
אלא מה שאדם חושב במחשבה שם הוא נמצא איפה שהמחשבה נמצאת. מצאנו (יומא עא:) בשמעיה ואבטליון שיצאו במוצאי יום כיפור מבית המדרש, והיה כהן שגם יצא שלא היה צדיק גדול ולא היה תלמיד חכם גדול. מתי שכולם ליוו את הכהן לביתו וראו את שמעיה ואבטליון, עזבו את אותו כהן ורצו אחרי שמעיה ואבטליון. אותו כהן הצטער, ואמר לשמעיה ואבטליון שהם מבני גרים, ענו לו שמעיה ואבטליון ייתון בני עממין לשלם דעבדין עובדא דאהרן.
מסבירים המפרשים אמרו שמעיה ואבטליון לאותו כהן שאנחנו בני עמים בני גרים, אבל אנחנו עושים עבודת הכהן, על ידי שהם היו מכוונים את הכוונות של יום כיפור, אותו כהן לא היה תלמיד חכם ולא ידע לכוון את הכוונות, הכוונה שלהם והמעשה שלו היו מצטברים ומתחברים לאחד. וזה מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, הקב"ה לוקח את המחשבה ומצרף אותה למעשה.
אם כך, כל דבר שקוראים או לומדים אפילו שזה לא הזמן שצריכים לקרוא או ללמוד, מחברים את המעשה עם אותו דבר שקראו ולמדו, כי איפה שהמחשבה נמצאת, שם גוף של האדם גם כן כביכול נמצא. על פי זה אפשר להבין ולומר פרשת השבוע מתחילה "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה'" ופעמיים כופל עניין המועדים, מדוע כופל פעמיים במועדים?
אלא פעם אחת שאומר מועדים זה פעם של ההשפעה כשבאמת האדם נמצא בחג, ופעם שניה שאומר מועדים זה כשקוראים את הפרשה וזה לא הזמן של המועד אלא רק קוראים את הפרשה. כמו השבת שקוראים את הפרשה של המועדים וקוראים את הפרשה של הלחם הפנים, שההשפעה של המועדים ושל לחם הפנים על פרנסה גם אם זה לא המועדים והחגים עכשיו, גם אם זה לא זמן שיש את לחם הפנים להכין את לחם הפנים, ההשפעה של לחם הפנים וההשפעה של המועדים נמצאת גם עכשיו. לכן כפל פעמיים, פעם אחת על הזמן ופעם אחת כמו עכשיו על הקריאה שמעוררת את הזמן שאדם נמצא, גם אם לא במועד אבל בכוח של המועד.