שאלה:
שלום לכבוד הרב, ידוע לי המנהג להימנע משמיעת מוזיקה בזמן ספירת העומר, אולם הדבר קשה לי מאוד במיוחד שאני עובר קשיים בזמן זה ואני צריך את שמיעת המוזיקה כדי להתמודד עמהם, האם יש היתר כל שהוא במצב כמו שלי?
תשובה:
שלום וברכה, ויהי רצון שהקדוש ב"ה ירומם רוחך ויתן בלבך שמחה.
הנה האיסור לשמוע מוזיקה בזמנים הנ''ל אינו מובא במקורות קדומים אלא הוא מנהג שהתפשט בדורות האחרונים.
הראשון להביא דבר מעין זה הוא המג''א (בסימן תצ''ג ס''א) שכתב שנהגו לאסור ריקודים ומחולות של רשות, הביאו במשנה ברורה (שם סעיף ג'), וכן שאר פוסקים.
אולם המנהג הנ''ל לא דיבר בשמיעת מוזיקה, והחילוק ביניהם נראה רב שכן בריקודים ומחולות אדם מרגיש שמחה יתירה שהרי כל גופו קופץ ורוקד, מה שאין כן בשמיעת מוזיקה שהאדם נמצא בשב ואל תעשה, ושמחתו והנאתו מועטת.
אולם בערוך השולחן (שם ס''ב) למד בקל וחומר מריקודים ומחולות לאסור לזמר בכלי זמר.
וכן כתב בשו''ת מנחת יצחק (ח''א סי' קי''א) שאיסור כלי זמר בכלל מה שכתב המגן אברהם, ואף שהמג''א לא הזכיר כלי זמר, מ''מ כלי זמר הוי כל שכן דהוי שמחה יתרה מריקודים ומחולות.
וכן מובא באגר''מ (או''ח ח''א סוף סי' קס''ו) לאסור בזמרא דמנא.
ושו"ת שבט הלוי (חלק יא סימן קכ''ה) העיד שראה ושמע מגאוני עולם שהמדקדקים בהנהגה בכל המדינות היו מנזרים עצמם מזה. וכן פסק להלכה ולמעשה הגר''ע יוסף זצ''ל (ביחוה דעת ח''ו סי' לד ובחזו''ע יו''ט עמוד רנ''ח).
אולם אין ק''ו זה פשוט כדכתבתי לעיל וכדכתבו בשם הגרי''ש אלישיב זצ''ל (הובא באשרי האיש, מועדים ח''ג דף תל''ב) שהרבה העירו דמה עניין ניגונים לריקודים ומחולות, ואמר שאכן אין לזה מקור, אלא שכל השנה המנהג להתיר ובזמן ספירת העומר המנהג לאסור. וכך נראה גם ממה שכתבו בספר הליכות שלמה (בהערות עמוד שס''א) שאין האיסור מבואר בפוסקים אלא שכבר נהגו להימנע גם משירה ואין לזוז מן המנהג.
במקום צער:
והנה אף שהתפשט המנהג הנ"ל לאיסור אולם במקום צער יש מקום רחב להקל, שכן כתב בשו''ת מהרש''ג (ח''ב סי' קכ''ה) להתיר אפילו בבין המצרים (שהוא חמור מימי ספירת העומר) למי שסובל ממחלת העצבים (מובא בספר מקדש ישראל,חלק ספירת העומר ס''ח).
וכן כתב בשו''ת אור לציון (ח''ג סי' כה אות ב') שמי שסובל מדיכאון יש לו להקל לשמוע נגינות עד ראש חודש אב, אולם לא רצה להקל למי שסובל מעצבות או מחוסר מנוחת הנפש.
והגאון רש''ז אורבעך (מועדים פרק י''ד הלכה ג' הערה 8) התיר לשמוע קלטות שירה אם המטרה היא רק להפיג בדידות או פחדים, כגון באשה אלמנה השוהה לבדה בבית וכדו' וכן הורה להתיר לאלמנה בי''ב חדשי אבלותה על אביה. ובהלכות ימי העומר (בהערות בעמוד שס''א) כתוב שהורה להתיר נגינה בפסנתר בבית אשה חולנית כדי לחזק רוחה, וכמו שהתירו לסוך הראש מפני חטטים בט' באב בזמן שסיכה אסורה שאין זה לשם תענוג, כמו כן הכא אין המטרה לשמוח אלא להקל מעליה הפחד.
ובספר דברי שלום (ח''ד פסקי הלכות אות פ') התיר לחולה הרתוק למטתו ונחוץ להרגיע דאגתו לשמוע טייפ או כלי שיר דכמו שהתירו לצורך פרנסתו התירו גם לצורך בריאותו.
וכן הובא הספר הלכות חג בחג (ספירת העומר פ''ז הע' 34) בשם הגר''ח קנייבסקי.
והטעם שהקילו בכל זה נראה משום שכל שהוא מנהג במקום הדחק יש להתיר, כן כתב הגר"ע יוסף (ביבי''א ח''ה, או''ח ס' לח אות ה' וח''ב אהע''ז ס''ס טז, ובשו''ת חזו''ע ח''א עמוד נ''ה) להקל במקום צער, ונתן טעם לזה דמאחר והוא מילתא דלא שכיחא שיהיה במקום דחק גדול אין לאסור מטעם מנהג.
שירים שקטים:
והנה הגרש''ז אורבעך זצ''ל (בספר הליכות שלמה מועדים פרק י''ד הלכה ג') צמצם מנהג איסור שמיעת שירה רק לסוג שירים המעוררים לריקוד, ובהערות כתבו שהרב התיר במחנות קיץ לשמוע 'שירי רגש' וכדו' כיון שאינם מעוררים לריקוד.
ובהלכות ימי ספירת העומר (פרק י''א הלכה י''ד) כתב ששירה המרוממת את האדם אך אינה מביאתו לריקוד ומחול מותרת. ובדבר הלכה שם כתבו שיש להתיר שמיעת פרקי חזנות ונגינות 'קלאסיות' וכדו'.
וכן בספר מקדש ישראל (ספירת העומר סי' ס''ה) כתב להקל לשמוע ניגונים עצובים (המעוררים לבכי).
הרב זלמן נחמיה גולדברג בשו"ת בנין אריאל כתב מעין דבריו (עמוד 65 אות ז): "נראה שמוזיקה קלסית למשל שאיננה מוזיקה המביאה לריקודים ומחולות, ואיננה מנוגנת בבית המשתה, אינה בכלל האיסור. ואכן התירו רבנים שמיעת מוזיקה כזאת אפילו בימי בין המצרים, היינו מוזיקה ששומע אדם תוך שהוא עוסק במלאכתו לומד או נוהג לבד באוטו שלא ירדם, היות והאדם טרוד בענייניו"
מוזיקה בזמן העומר:
עוד כתב הרב גולדברג לחלק המנהג בין ימי הספירה לימי בין המצרים, וכתב שהגזירה נאמרה רק בזמן בין המצרים שהוא חמור הרבה יותר מזמן הספירה, וז"ל: "יש נוהגים לערוך הקבלה בין ימי המצרים לבין ימי הספירה, אולם ימי בין המצרים חמורים יותר. בימי הספירה, אין איסור לקנות דברים חדשים. כמו כן בימי הספירה, פוסק המשנה ברורה (סי' תצג ס"ק ב) שאם נזדמן לו איזה ענין שצריך לברך עליו שהחיינו יברך. וכן נראה באיסור שמיעת המוזיקה, יש להבחין בין שתי תקופות שנה אלו. אמנם איסור ריקודים ומחולות כאמור לעיל, גם בימי בין המצרים וגם בימי ספירת העומר. כי בימי הספירה לא נקבעו כאבלות על החורבן, ואין להשוות את איסור כלי הזמר בימים אלו לגזירה הכללית של כל ימות השנה שבאה מחמת החורבן".
וכן חילק גם הרב נחום רבינוביץ בשו"ת שיח נחום (סימן לה) בין ימי בין המיצרים לימי ספירת העומר: "היום נפוצו מאוד משמיעי קול ונגינה מכל הסוגים, ובסתם אין בהם משום שמחה יתירה, כמו שהיה לפנים. וכבר נהגו רבים לשמוע מוזיקה, ואין בכך משום עונג מיוחד. אולם ודאי שבבין המיצרים ראוי שלא להאזין למוזיקה של שמחה אפילו בלא ריקודים. אמנם בימי ספירת העומר לא נהגו לאסור אלא שמחה של ריקודים ומחולות".ראה כל זה בספרו של הרב צבי רייזמן שליט''א רץ כצבי.
מוזיקה הנשמעת מטייפ:
הנה שמיעת מוזיקה מטייפ אף שמצאנו רבים שהחמירו וכגון בשו''ת משנה שכיר (סי' קמ''ט) ובאגר''מ (או''ח ח''א סי' קס''ו) ובשו''ת שבט הלוי (ח''ח סי' קכ''ז) ועוד כהנה, אולם ישנם פוסקים שהסתפקו בזה (ראה שו"ת דברי יציב או''ח ח''ב סי' רמו), ויש שהתירו לשמוע מטייפ (ראה ברבבות אפריים ח''ד סי' קע''ז).
ולהבין את החילוק בין שמיעת מוזיקה מכלי שיר לשמיעה מרדיו וטייפ כתב בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן סד) להסביר שכיון שרדיו לא היה מצוי בזמן קדמון לא נכלל זה בגזירת האיסור לשמוע שירה. ומו''ר הגאון הרב ישראל בעלסקי, ראש ישיבת תורה ודעת בשו"ת שולחן הלוי (פרק טז סע' ב) כתב לדחות דעת החלקת יעקב: "יש שרוצים להתיר אם המוזיקה היא רק על קלטת, כי אינו שומע למוזיקה חיה, אבל אין ראוי לעשות חילוקים אלו, כי אין סברא לחלק רק בגלל שבדורות הקדומים לא היו להם קלטות וכו'. ובפוסקים לא חילקו בין שמיעת שיר על ידי קלטות לכלי שיר חי, כי הקלטת עצמה היא 'כלי שיר', זו אותה מוזיקה ואין שום חילוק".
שמיעת מוזיקה כהרע במיעוטו:
במקום שיש חשש שאם לא נתיר שמיעת מוזיקה אנשים ימלאו את זמנם הריק בדברים האסורים כתבו הפוסקים להתיר את השמיעה.
כן כתב בנטעי גבריאל (פסח ח''ג דף ש''ג) וכעין זה כתב בשו''ת להורות נתן (ח''ד סי' מ''ו) שהיום נשמעים בראש חוצות שירים של תפלות מהרדיו, לכן מוטב שישמעו שירים המיוסדים על פסוקים כדי למונעם מאיסורא רבא לשמוע קול זמר מסיטרא דמסאבותא.
וכן הביא הראשון לציון בילקוט יוסף (ד' תעניות דף רט) בשם אביו הגדול הגר''ע יוסף שהתיר לתחנות הרדיו הכשרות להשמיע שירי קודש המלווים בכלי שיר, והוא כדי למנוע שקהל המאזינים מלשמוע שירים חילוניים עם מילות תועבה וכ''ש אם נשים משוררות.
וגם הרב אליהו שלזינגר, בשו"ת שואלין ודורשין (ח"ד סימן לז) כתב להתיר מטעם הנ''ל וז"ל: "הרי פשוט הדבר כביעתא בכותחא דיש להתיר לשמוע גם כלי זמר, כדי שלא ילכו לשמוע נגינות אסורות ויעבירו לערוץ אחר שתאחזנה פלצות ממה שמשמיעים שם דברי נבלה מינות ואפיקורסות וגם ג' עבירות החמורות, ה' ירחם.