פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והפעם: האם פוסקים הלכה על פי קבלה.
שאלה:
שלום לכבוד הרב. ביום ל"ג בעומר בו כולנו חוגגים את תורתו של רבי שמעון בר יוחאי ובמיוחד את ספרו היקר הרי הוא הזוהר הקדוש, עלה לי הספק אם פוסקים הלכה כמותו, והסיבה לספק זה הוא מכיוון שאני שומע ממקורות שונים פסקים שונים, ישנם אומרים שאין לנו לפסוק כדעת הקבלה שאין לנו עסק בנסתרות, ומאידך יש אומרים שהלכה כדברי הזוהר, ולכן יצאתי מבולבל.
תשובה:
שלום וברכה לשואל הנכבד, הבה נעשה סדר בדברים אחת ולתמיד כדי שנדע את הדרך הסלולה העולה בית-אל.
הנה ידוע שאת ספר הזוהר חיבר רבי שמעון בר יוחאי מאותם דברים שלמד מאליהו הנביא בעודו במערה תקופת זמן ממושכת של 12 שנה ועוד שנה, בצאתו הוא לימד את תלמידיו את סודות התורה שלמד שם ואחר כן נכתבו כל אלו בספר הזוהר.
ולגבי שאלתך אם פוסקים הלכה כדברי הפשט או הזוהר, יש לדעת שכבר חלקו בזה רבותינו הקדמונים, הרי הם בעל השולחן ערוך והרמ"א.
מחלוקת זו נמצאת בדין העולה לקרוא בספר התורה (סימן קמא) אם יש לעולה לקרוא יחד עם הבעל קורא או לא. לשיטת הפוסקים הפשטנים יש עליו לקרות יחד עם הבעל קורא, ואילו דעת הזוהר הוא שאין קורא אלא אחד, או העולה או הבעל קורא. ועל זה כתב שם מרן הבית יוסף (שהוא מחבר השולחן ערוך) שלא עוזבים את דברי הזוהר מפני דברי שאר הפוסקים. הרמ"א שם (בדרכי משה) כתב לחלוק עליו וכתב שאין לזוז מדברי הפוסקים, אף אם היו דברי הזוהר חולקים עליהם.
הבית יוסף הסביר (באו"ח סי' כה) את טעם הדברים שברור שכל מה שנקטו הפוסקים את דעותיהם שאינם במקביל לדעת הזוהר עשו כן משום שלא ראו את דברי הזוהר, וזה מכיון שהזוהר היה מוסתר במשך כ-1500 שנה עד שרבי משה די ליאון מצאו. ולכן אם היו אותם הפוסקים רואים את דברי הזוהר ודאי גם הם היו חוזרים בהם ומודים לדברי הזוהר.
הנה לפנינו שהשולחן ערוך שיוצאי עדות מזרח פוסקים כמותו סבר שכיש מחלוקת בין הזוהר לפוסקים יש לילך אחר הזוהר, אולם הרמ"א שיהדות אשכנז הולכת לאורו סבר שלעולם יש לילך אחר הפוסקים.
ויתירה מזו, כיון שהספרדים קיבלו עליהם את פסקי השולחן ערוך ועושים הם ככל אשר יורה, לכן גם כאשר נמצא שהוא חולק על דברי הזוהר והקבלה יש לילך אחר הקבלה. וישנם דוגמאות להנ"ל לרוב.
ולא רק בדברי הלכה אומרים כן אלא גם במנהגים, שאף שדעת השולחן ערוך שלעולם יש לילך אחר המנהגים, ולכן בהקדמתו לחיבורו הגדול הנקרא 'בית יוסף' כתב, שלכל מי שיש מנהג כנגד איזו הלכה שהוא עצמו יכתוב בספרו, יש לבטל דעתו מפני המנהג ויש לאותו אדם לילך אחר מנהגו.
והנה בניגוד ליסוד זה כתב, שאם המנהג סותר את דעת הקבלה, יש לאדם לילך כדעת הקבלה. ראה דוגמה לזאת בדין בציעת לחם משנה בערב שבת שכתב הבית יוסף שעבדינן כדעת המקובלים לבצוע את התחתון כנגד המנהג (סימן רעד בבית יוסף).
גם בספרי ההלכה המאוחרים יותר נקטו שיטות דומות בחילוק בין מנהגי הספרדים והאשכנזים.
המשנה ברורה שהינו מגדולי פוסקי האשכנזים כתב (סי' כה ס"ק מב) שבכל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקים עם הגמרא והפוסקים, יש לנו לעולם לילך אחר הגמרא והפוסקים. (אלא בהלכה שהפוסקים חלקו יש לפסוק כהזוהר).
אולם הכף החיים (סי' כה ס"ק עה) כתב שזהו לדעת האשכנזים אבל הספרדים תמיד הולכים אחר פסקי הזוהר והמקובלים נגד הפוסקים בכל דבר שלא נתבאר בפירוש בתלמוד.
עוד מחלוקת מצאנו בדין ברכות, שאף שתמיד אנו סוברים שבמקום ספק אם יש לברך או לא, נוקטים לקולא ולא מברכים, שהרי הכלל הוא שספק ברכות להקל, אולם במקום שהאר"י ז"ל (שהינו גדול המקובלים) סובר שיש לברך אין אומרים ספק ברכות להקל ומברכינן, כן כתב החיד"א (שיורי ברכה סי' תכא) וכן כתב הבן איש חי (רב פעלים ח"ד סי' ח'), וכגון מה שאנו מברכים בברכות השחר - הנותן ליעף כח, אף על פי שהשולחן ערוך (סי' מו ס"ו) כתב שאין לברך ברכה זו, אולם כיון שדעת האר"י הוא לברך אנו נוהגים ועושים כמותו.
והנה ניתן לסכם שמנהג עדות הספרדים הוא לילך אחר הזוהר והקבלה ואילו האשכנזים פוסקים כדעת הפוסקים הפשטנים, אולם מעניין לציין שלרבנו הגדול הגאון רב עובדיה יוסף זצ"ל שיטה אחרת לכל הנ"ל, שהוא סובר שלעולם הולכים רק אחר הפשט והפוסקים ולא לפי הקבלה. והסביר הגר"ע יוסף שכל מה שאמר הבית יוסף שיש לילך אחר הקבלה דיבר הוא רק על הזוהר. דהיינו כשהפוסקים חלקו עם הזוהר פוסקים אנו כדברי הזוהר כיון שהוא ספר קדמון, אולם כשחלקו המקובלים עם הפוסקים הפשטנים אין לפסוק כדברי המקובלים. יתירה מזו חלק הוא גם במה שכתבנו לעיל שאין אומרים ספק ברכות להקל כנגד האר"י ז"ל וסבר שאין לברך בספק ברכה אף אם האר"י אמר לברך. (ראה כל זה בעין יצחק ח"ג עמוד רסד).