בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת במדבר שבה כתוב כי "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ".
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, מנהיג "שובה ישראל", מסביר כי למדים מהפרשה יסוד גדול, והוא שלכל אדם יש את המקום שבו צריך לעשות את התיקון וההשפעה שלו בעולם.
וכך אמר הרב פינטו בהרחבה:
מובא ברש"י, כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה. צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחושן ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו. דבר אחר באותות לבית אבותם, באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים שנאמר "וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם" (בראשית נ, יב). יהודה ויששכר וזבולון ישאוהו מן המזרח, וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו' כדאיתא בתנחומא (יב, פרשה זו) ע"כ.
והנה צריכים להבין כל העניין הדגלים שהיו צריכים כל אחד בצבע אחר, בצורה אחרת כצבע החושן. וכן יעקב אבינו ציוה את בניו איך להרים את מיטתו, מה נפקא מינה איך ירימו כולם, בהתלהבות, בצער או בדבקות, בלווית יעקב אבינו כולם קופצים לארון של יעקב, נוגעים בארון ומרימים את הארון, למה יעקב אבינו ציוה שכל אחד במקום שלו, בצבע שלו, בצורה שלו ובמקום שלו היה צריך לתת? כולם, איך שרוצים ומה שרוצים ככה ירימו את ארונו של יעקב, מדוע יעקב אבינו קבע להם כל אחד איך ומה ירימו את הארון?
וכך גם במדבר, בשביל מה היה צריך כל אחד לעמוד במקום שלו עם הדגל שלו ועם הצבע שלו, מה העניין הזה שככה היו צריכים בני ישראל להיות במדבר?
אלא אפשר לפרש ולומר יסוד גדול המשנה אומרת (אבות א, ב) עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים. לכל יהודי מעם ישראל יש את השורש של התיקון שלו בעולם, יש אדם שעיקר עבודתו זו תורה ויש לו כישרונות טובים והקב"ה מזמין לו מקום להרבצת תורה. יש אדם שעיקרו גמילות חסדים והוא מתברך בהון גדול כדי שיוכל להשלים מה שחסר לו דוקא. כל אדם, הקב"ה מביא אותו עם הארגז כלים שלו, עם הכלים שמתאימים לו לתקן את מה שהוא צריך לתקן בעולם הזה.
והנה, גם הדגלים שהקב"ה ציוה את בני ישראל, והצבע שהקב"ה ציוה שיהיה בדגל, גם זה על פי התיקון שהקב"ה ברא לכל שבט, וברא לכל אדם ואדם לתקן בחייו. ולכן יעקב אבינו סידר את שבטי י-ה באיזו רוח יעמדו, כי כל רוח יש לה סגולה מיוחדת כמו שמובא בגמרא (בבא בתרא כה:) הרוצה שיחכים ידרים, ושיעשיר יצפין, וסמכינן שולחן בצפון ומנורה בדרום, ושכינה שורה במערב ע"ש.
יעקב אבינו ידע שורש נשמתן, וסידר כל אחד מהם על הרוח המתאימה לשורשו, הציב כל אחד מהם במקום אשר שם שורש עבודתו והשפעתו. וידוע שהבנים בעבודתם, מרימים את אביהם בגן עדן מדרגה לדרגה, וזה העומק שלכן אומרים קדיש שמעלה את אביו, כמו שמובא בשולחן ערוך (יו"ד שעו, ד). וכך מצאנו ברבי הקדוש (כתובות קג.) שבשעת פטירתו אמר לבניו שהגיעה השעה שהוא צריך לבניו שישתדלו בעדו וכמו שכתוב בגמרא (סנהדרין קד.) בן מזכה אב. וזהו שציין יעקב אבינו לבניו באיזו רוח ישאו אותו, שרשם לכל אחד בבניו מהו עיקר עבודתו.