עמדת ההלכה: האם רצוי ללבוש ציצית עם תכלת?

חוזר בתשובה טרי רצה לקנות ציצית בחנות לתשמישי קדושה. הוא פנה למוכר, שהציע שתי אפשרויות: ציצית עם חוטי תכלת או ציצית שכולה לבנה. אבל מה ההבדל ביניהן והאם קיים איסור על לבישת ציצית עם תכלת על פי ההלכה? הרב שי טחן מסביר בהרחבה

דוד ברגר, מוגש מטעם שובה ישראל
26/06/2022
ילד יהודי מחזיק ציצית. ShutterStock
רוב הפוסקים טענו שאין צורך להחמיר. ילד עם ציצית(צילום: ShutterStock)

פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והפעם: האם רצוי בימינו ללבוש ציצית עם תכלת?

שאלה:

שלום וברכה לכבוד הרב.

אני חוזר בתשובה טרי וככל שאני נמצא יותר עם הציבור הדתי מתעוררות אצלי יותר ויותר שאלות.
אחת השאלות שעלו לי לאחרונה היתה בעת שנכנסתי לחנות תשמישי קדושה כדי לקנות ציצית, והמוכר שאל אם ארצה לקנות ציצית עם חוטי תכלת או ציצית שכולה לבנה. כששאלתי מה החיוב על פי ההלכה, הוא אמר שיש בזה דעות, ולא ידע להסביר יותר. ולכן תמהתי, מה הכוונה יש בזה דעות, ומה עלי לעשות?

תשובה:

שלום לשואל הנכבד. וידע כבודו ששאלה זו הינה שאלה טעונה ביותר, ואנסה לתמצת את הדברים ללא אריכות שאין כאן מקומה.

בסוף פרשת שלח לך מצווה התורה את מצוות הציצית. אחד הפרטים במצווה זו הוא לצבוע את חוט הציצית בצבע תכלת ולקשור אותו עם שאר החוטים הלבנים, כלשון הפסוק: 'דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת' (במדבר טו, לח).

אותו צבע התכלת חייב להילקח מיצור מיוחד הנמצא באוקיינוס, ודמו תואם את הצבע הנ''ל, הרי הוא החילזון. בתקופה העתיקה החילזון היה ידוע ומוכר ואכן אנשים השתמשו בו כדי לצבוע בו את החוטים שלהם וגם האומות השתמשו בו לצביעת בגדי מלוכה, אבל מאז אין אנו יודעים מהו אותו החילזון, ולכן לא נעשה בו שימוש כבר מאז. והנה למעלה ממאה שנה (שנת תרמ"ז) הרבי מרדז'ין, רבי גרשון חנוך ליינר טען שמצא את יצור התכלת, הרי הוא דג הדיונון. ואכן דג זה היה בעבר נפוץ לצביעת בגדים חשובים.

הרבי מרדז'ין השווה בספרו הנקרא 'שפוני טמוני חול' את דג זה עם הסימנים השונים שמסרו לנו חז"ל על תולעת התכלת והכריז שהם תואמים את אותו היצור שמצא הוא. לרוב אכזבתו, גדולי דורו לא הסכימו עמו ודחו את דבריו. הרב מבריסק הסביר שכיון שדג זה היה ידוע לאורך הדורות ועדיין לא השתמשו בו כדי לצבוע את חוטי הציצית, נחשב הדבר כאילו יש לנו מסורה וקבלה שזו לא התכלת הרצויה.

הרבי מרדז'ין הוסיף לטעון שלכל הפחות הדבר יחשב כספק ואם יצבעו בזה הצבע ואין זה צבע התכלת האמיתי אין הדבר מזיק, ומצד שני זה
יכול להיות שאדם ממלא בזה את חובתו המקראית. יתר על כן, הרי הכלל בענין ספקות הוא שבכל פעם שאנו עוסקים במצווה מן התורה כגון זו, נקוט בגישה המחמירה, שהרי ספק דאורייתא לחומרא.

בכל זאת הגדולים לא הסכימו איתו אפילו עם טענת הספק מכיון שדין זה שהולכים לחומרא הוא רק אם אחר שנחמיר, ודאי נפשוט את הספק (ראה פמ"ג א"א סי' קצד סק"ג ומנחת אשר ח"ב סי' ב), אולם כאן גם אם אנחנו לובשים את הצבע הנ''ל הספק נשאר בעינו, שהרי אף אחר צביעת החוטים בהנ''ל אין אנו יודעים אם זהו הצבע האמיתי. לעומתם טענו שישנם מקורות רבים המוכיחים שאנו מחמירים גם כשהספק לא נפשט.

מאוחר יותר אחרים מצאו יצור אחר הנקרא חילזון המורקס. לחלזון זה למרבית הפלא תכונות התואמות בדיוק מופלא את כל הסימנים של התכלת המקורית, ולכן טענו המוצאים שזהו החילזון של תורה. הם ערמו הוכחות לזה
מדברי תורה ודברי רבותינו וגם סמכו זאת ע''י ראיות מדעיות. עדיין גדולי הדור לא הסכימו איתם, ולכן עד היום רוב האנשים לובשים חוטים לבנים רגילים בלי אותו חוט הצבוע תכלת.

הדוחים את מציאת החילזון נקטו סיבות שונות. היו שפשוט אמרו שהראיות אינם נכונות ואין זה כלל החלזון המבוקש. לעומתם טענו סיבות הלכתיות לבטל צביעת החוטים בחלזון זה.
אין כאן המקום להאריך בטענות השונות בעד ונגד דבר זה, אולם ננסה ליתן מעט הסבר כדי שהקורא ירגיש קצת במה המדובר.

ראשית יש לדעת שחז''ל לימדונו שאכן צבע התכלת בא מדם החלזון: ''תכלת אין כשרה אלא מן החלזון'' (תוספתא מנחות פ''ט הט''ז).
והנה הסימנים של חלזון המורקס הם כדלהלן:

א. יש לו גוף כעין תולעת או דג ואת גוף החילזון עוטפת קונכייה, שהיא מבנה קשיח.

ב. אותה הקונכיה עשויה משכבות הנדמות לעין הרואה כגלי הים.

ג. יש לאותו החלזון בליטה כעין כיס בה נמצא אותו צבע התכלת.

ד. כיון שחלזון זה אינו מצוי ביותר לכן צבעו יקר.

הבה נראה עתה מה למדונו חכמינו על חלזון התכלת.

על מהותו אמרו: ''חלזון זה גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג''. (מנחות מד, א) ויש שדימו גופו לתולעת (רש''י סנהדרין צא, א ד''ה חלזון) ואכן כך הוא גופו בעוד שעל גבי הקונכייה מראה גלים כים.

דם התכלת כנוס בבליטה ונראה כמונח בשקית ואינו מעורב בגופו, כמו שהעיר רבינו תם בתוספות (שבת עה): ''והשיב לו רבינו תם דדם החלזון הראוי לצביעה מפקד פקיד''.

אותו הצבע היה תמיד יקר ושימושו נעשה בעיקר ע''י אנשי המלוכה או בעלי עושר, כמו שמובא במקורות חכמינו וכן מקורות חיצוניים.

גם השם שקראו האומות לצבע זה תואם את מה שנמצא במקורותינו: פורפירא.

מסקנה:

כמו שכתבנו לעיל, רוב הפוסקים טענו שאין צורך להחמיר (ראה קובץ תשובות לרב אלישיב ח''א סי' ב וכן מנחת אשר ח''ב ס''ב ותשובות והנהגות ח''א סי' כו).

אולם יש שכתבו (ראה דברי הרב ישראל בלסקי בראש ספר לבוש הארון) שהרוצה ליתן חוט תכלת זה על בגדו ודאי שיש לו על מה לסמוך ולכל הפחות שאין לבזות את הנותנים חוט תכלת בבגדם.

נוסף לזאת ישנם עדויות שהרב אלישיב (ראה קובץ אור ישראל תשנ''ח סימן קלט) דן רבות בסוף ימיו בעניין החלזון הנ''ל אם יש לפרסם שזהו אמנם החלזון הראוי לתכלת (שהרי בספרו דחה רק את היצור של הרב מרודז'ין), ובסוף החליט שלא לפרסם על מנת שלא לגרום הוצאות מרובות לכלל ישראל. וכן יבדל לחיים, הראשון לציון הרב יצחק יוסף בספרו הראשון לציון (ח''א סי' א') כתב באריכות לדחות את האומרים שזהו חלזון התכלת, אולם כתב בתוך דבריו שודאי מי שירצה לצבוע חוטיו בתכלת יש בזה הידור אלא שיתן את הציציות בתוך בגדו להצניע הליכותיו .

  • יהדות
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully