פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והפעם: האם יש בעיה הלכתית לאכול במסעדה?
שאלה:
שלום לרב. לאחרונה למדתי שאין לאכול בחוץ בפני העוברים ושבים, ורציתי לדעת אם זה אכן אסור ואם כן האם אסור לאכול במסעדות?
תשובה:
שלום וברכה. על מנת לענות כראוי ניגש למקור ההלכה ואחר כן לשיטת הפוסקים.
בגמרא (קידושין מ:): "תנו רבנן האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב, ויש אומרים פסול לעדות, אמר רב אידי בר אבין הלכה כיש אומרים". פרש"י: "ופסול לעדות, דכיון שאינו מן הישוב, אין מקפיד על עצמו, ואין לו בושת פנים. וכן האוכל בשוק, הואיל ואין מקפיד על כבודו, אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל".
וכך גם פסק מרן בשולחן ערוך (חו"מ סי' ל'ד סי"ח): "הבזויים פסולים לעדות מדבריהם. והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם, וכגון אלו שהולכין ערומים בעת שהם עסוקים במלאכה מנוולת, וכיוצא באלו שאינם מקפידים על הבושת, שכל אלו חשובים ככלב ואין מקפידים על עדות שקר".
ומצאנו עוד פירושים בראשונים לדברי הגמרא:
א. תוספות הביאו מהירושלמי שגנאי הוא לתלמיד חכם לאכול בפני רבים, ומשמע שלאחר אין קפידא, ומדוע פסלה הגמרא כאן את כל האדם? ופירש ר"ח שהכוונה בגמ' כאן שמיירי שחוטף ואוכל פחות משווה פרוטה, או שחוטף דבר שאין הבעלים מקפיד עליו, כגון שהולך אצל המוכרים וטועם משל כולם מעט מעט, כאילו רוצה לקנות מהם.
ב. ורבנו תם פירש שהגמרא איירי באדם שאוכל סעודת פת, שגנאי יותר.
ג. המאירי פירש, שהכוונה שאוכל דרך גרגרנות בחפזון, על דרך, 'חוטפין מצה' בערבי פסחים, שאם חטיפה ממש הרי יש לך סרך פסול של גזל.
ראשית עלינו לברר את המושגים הנדונים כאן:
א. מהו 'האוכל' בשוק? האם כל דבר אכילה, כגון חטיף וכדומה? האם דבר זה כולל גם שתיה או רק כשאוכל סעודה, כגון סעודת פת?
ב. מה הכוונה 'בשוק'? האם שוק פירושו מקום קניות, כגון שוק הכרמל, או אולי קניון וכדומה? או דילמא הכוונה בכל מקום ברשות הרבים?
ג. האם היום, שנהפך הדבר לרגיל לאכול בחוץ, אין אדם נפסל באכילה בשוק, שכן אין הדבר עושהו לבזוי כיוון שהיום רבים נוהגים לאכול במסעדות פתוחות לרשות הרבים.
ד. האם פסול זה הוא פסול דאורייתא או דרבנן?
והנה נדון על ראשון ראשון.
א. לשון 'אוכל' מצאנו במסכת כלה (פ"ט הט"ו): "האוכל בשוק, חברו של כלב. והני מילי בנהמא, ובמידי דרעבתונתא, אבל מידי אחרינא לא". וכן כתב גם רבינו תם בתוספות, שאוכל בשוק היינו אוכל סעודה דפת דגנאי יותר. אף שבגמ' לא מצינו חילוק זה, אולם ידוע הכלל שהאריך בעין יצחק (עמוד שמג), שכשאין המדרש חולק על הגמרא הלכה כמדרש, וכאן ילמוד סתום מן המפורש.
נוסף לזה כתב הב"ח, שהיינו דווקא אדם שרגיל לאכול תמיד בשוק אין לו בושת פנים. וכן משמעות לשון מרן, שכתב לשון הווה, אנשים שהולכים ואוכלים בשוק, ומשמע שעושים כן תמיד. וכן בערה"ש (ס"ק י"ח) ז"ל: "וכן הבזויים פסולים לעדות, והם אנשים שהולכים ואוכלים ברחוב תמיד אכילת קבע לפני כל העם".
ב. בנידון מה הוא שוק, מצאנו בדברי הב"ח כאן שהוא מקום שרבים בוקעין בו. והוסיף עוד היעב"ץ (קדושין מ:), שיש חילוק בין שוק שאין מצויים בו הרבה בני אדם לשוק שמצויים בו רבים. וחלקו הב"י והב"ח האם בעי רוב עם בוקעים בו, או מעט עוברים ושבים. שהבית יוסף הקל במקום שרק קצת עוברים ושבים מצויין, והב'ח כתב שאין להקל. ולכן לדברי הבית יוסף, וכל שכן לדברי היעב"ץ, אם אוכל בצידי רשות הרבים שאין רבים בוקעים בו לא נפסל.
ג. הוסיף להקל בספר קובץ הפוסקים בשם יד דוד אם מנהג המקום לאכול כך, שאינו נחשב לביוש, אע"פ שהם בדרך כלל מקפידים על בושתם. וע"כ לומר שהיום השתנו ההנהגות.
ד. כתב הרמב"ם (עדות פי"א ה"ה) שפסול זה הוא מדרבנן. וזה לשונו: "בזויים פסולים לעדות מדבריהם, והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם". והעתיק לשונו השולחן ערוך (חו"מ סי' ל"ד סי"ח).
למעשה מצינו כמה פוסקים שהחמירו מאוד בדבר, כגון הרב מנשה קליין בספרו משנה הלכות (חט"ו סי' ס"א), ולמדו את ההלכה כצביונה, ומאידך ישנם רבים מגדולי הפוסקים שהקלו בזה, כגון מה שהביא הרב סופר בספרו שלום יעקב (עמוד ע"ר) בשם הרב בן ציון אבא שאול, שהקל אפילו באלו שאוכלים במסעדות על שולחנות בחוץ.
ולעניות דעתי במסקנת הדברים: כיוון שישנם כמה צדדים להקל, וכגון רוב פירושי הראשונים שסברו בשונה מרש"י בפשט הגמ', ולדעתם אין האיסור משום שאוכל בחוץ, ועוד שהרבה סוברים שהאיסור רק באוכל תמיד בשוק, ונראה שזה דעת השלחן ערוך ג"כ כדכתבנו לעיל, וכן באוכל רק סעודת פת. וכן ישנן דיעות שאסור רק בהולך ואוכל, וכך גם כתב מרן, ועוד הקיל בב"י אם לא אוכל בפני כל העם, והובא גם בכסף משנה. ולכן כיון שהוא איסור דרבנן ויש הרבה דרכים להתיר, אין לפסול לעדות אדם שאוכל כהאי גוונא, אולם מידת צניעות ודרך ארץ להחמיר בהא. ולת"ח הדבר אסור. שכך כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' דעות ה"ב): "כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו, לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו, ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול, כדי שלא יתגנה בפני הבריות. וכו', ולא ירבה סעודותיו בכל מקום ואפילו עם החכמים, ולא יאכל בסעודות שיש בהן קיבוץ הרבה".
ואף שהעלנו להתיר לאכול מחוץ למסעדה, אולם מן הראוי לידע שכשאוכל בחוץ מצוי שבזמן שמברך על מאכלו, ברכה ראשונה ואחרונה, שעוברות נשים בלבוש שאינו צנוע, ולמדנו בש"ע (או"ח סי' ע"ה): "טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו, אפילו היא אשתו, אסור לקרוא שמע כנגדה". והוסיף עוד בהגהת הרמ"א: "ויש אומרים דוקא באשתו, אבל באשה אחרת אפילו פחות מטפח הוי ערוה". ואין זה דין רק בק"ש, אלא בכל דבר שבקדושה, כמו שכתב במשנ"ב (ס"ק א'), ואף שכתב בש"ע תקנה לזה בסעיף ו' שיחזיר פניו או שיעצום עיניו, דבראיה תלה רחמנא, והא לא חזי ליה, כבר חלקו בדין עצימת עיניים נושאי כלי הש"ע, ולכן הצריכו החזרת פנים וכל גופו, דנעשית הערוה מצידו, ולא סגי החזרת פניו בלבד.
ולכן העצה היעוצה היא לכסות עיניו בידיו או בסידור בזמן הברכה. ולכן למעשה יש להתיר לאכול מחוץ למסעדה, למעט תלמידי חכמים שלהם אסור.