בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת פנחס ומנגד היום חל יום ההילולא של בעל ה"אור החיים" הקדוש זצ"ל. האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, מנהיג "שובה ישראל", התייחס בשיעורו לפטירת ה"אור החיים" והביא מתורתו על פרשת השבוע.
וכך אמר הרב פינטו בשיעורו:
ימים אלו הם זמן ההילולא של רבנו אור החיים הקדוש שהיה קדוש עליון וכוחו עצום ביותר. וידוע מה שאומרים רבותינו הקדושים, מתי שאומרים דבר תורה בשם צדיק צריך לצייר את הצדיק בעיני האדם והאדם צריך לדמיין כאילו הצדיק עומד לידו שואל את הקושיה ועונה את התשובה, אומר את החידוש ואת הדבר תורה, אז האדם מושפע משורש הצדיק בשמיים שפע גדול ויש לו כוח גדול מהשמיים.
רבנו אור החיים הקדוש, וודאי שפתותיו דובבות בקבר מתי שלומדים את השאלה החזקה שלו בפרשת השבוע, כתוב בפרשה "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא" שואל אור החיים הקדוש למה כפל הלשון לומר "הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה" מספיק לומר שם איש ישראל המוכה והרי ידוע שהתורה מדקדקת בדברים ומצמצמת במילים ואין סתם מילים בתורה הקדושה, אם כך למה יש את כפל הלשון "הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה"?
אלא מתרץ אור החיים הקדוש יסוד גדול: לכל יהודי יש כוח למעלה ומתי שהכוח שלו למעלה מתחזק אז הכוח שלו למטה מתחזק. מתי שהכוח שלו למעלה נחלש ח"ו גם הכוח שלו למטה נחלש. כך גם כל אומה ואומה, אם רואים אומה שנופלת סימן שהשר שלה בשמיים נפל, רואים אומה שמתחזקת סימן שהשר שלה בשמיים מתחזק. למעלה יש לאדם כוח, אם הכוח יורד גם האדם יורד, אם הכוח למעלה מתחזק האדם מתחזק, מתי שלמעלה יורד הכוח של האדם אז אדם כמו מת ומאבד את הכל, אם למעלה מת הכוח של האדם אז אחרי כן האדם מת.
על פי זה אומר אור החיים הקדוש, מתי שעמד פינחס ודקר את זמרי בן סלוא, זמרי בן סלוא כבר למעלה היה כמת ולא היה בו כלום, כי ברגע שנגע במדיינית איבד את החיות שלו, ברגע שהתריס כנגד משה רבנו איבד את החיים שלו, כבר למעלה הוא מת, אז הגוף שלו אולי חי עוד תקופה של זמן, אבל למעלה הוא נחשב כמת.
וכך נוכל להוסיף על רבי שמעון בר יוחאי ויהודה בן גרים, יהודה בן גרים הלשין על רבי שמעון בר יוחאי וגרם לו צער, ברגע שיהודה בן גרים עשה את זה הוא נחשב כבר כמת, הוא נשאר עוד חי למטה אבל הנשמה שלו הפנים שלו כבר מת. הוא חי עוד שלוש עשרה שנים עד שרבי שמעון בר יוחאי יצא מהמערה ונתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות. "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם" (במדבר יד, ט) ברגע שסר צילם ויורד האור של האדם למעלה, האדם יכול לחיות אבל הוא כמו מת. ברגע שאדם פוגע בצדיק או פוגע בתורה ובדברים קדושים הוא מאבד את החלק שלו שנמצא למעלה, ואז החלק שלו שנמצא למטה בקלות נופל ומתי שנופל הוא בגדר של "גברא קטילא" אדם שכבר מת, אין לו חיות ואין לו כלום.
לכן זמרי בן סלוא ברגע שנגע במדיינית כבר לא הייתה לו חיות, לכן נאמר "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה" שהוא כבר מת לפני, הוא רק היה חי בגוף שלו. פינחס עשה רק מעשה קטן, אבל את החיות שלו זמרי בן סלוא כבר איבד ולא הייתה לו את החיות.
וכך גם תתורץ הקושיה איך פינחס הרג את זמרי, פינחס לא עשה מעשה חמור כמו הריגה, אומנם זה היה מעשה של מסירות נפש שסיכן את חייו וקינא קנאה להשם, אבל זמרי היה כבר גברא קטילא, כמו מת ולכן זה שהרג אותו לא היה מעשה גדול כמו הריגה כי כבר היה מת, כך אומר רבנו אור החיים הקדוש.
ואפשר עוד להוסיף ולומר מה שמובא בשו"ע (או"ח קכח, לה) כהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג, לא ישא את כפיו אפילו עשה תשובה. ברכת כהנים היא ברכה של שלום וטובה ומי שהרג אפילו בשוגג לא יכול לעלות לברכת כהנים, משום שלקח נפש מישראל אין איתו שלום ואין איתו טוב. אבל מצד שני (שם, לו) מוהל שהוא כהן ונפטר לו התינוק בברית, כן יכול לעלות לברכת כהנים כי רק אם אדם הרג ואפילו בשוגג לא יכול לעלות לברכת כהנים. זמרי בן סלוא כבר היה מת ופינחס רק עשה את המעשה הקטן להשלים את העשיה ולכן כפל הלשון מובן.
וצריך לדעת שבשם של האדם יש כוח גדול וגם בשם של האדם יש צדיקים שיכולים לראות אם החלק העליון של האדם חי או מת. וכך הגמרא אומרת (יומא פג:) על רבי מאיר שהיה מדקדק בשמות וכשהיו באים לשאול אותו, הוא היה בודק בשם של האדם וכך יורד לעומק של השם לראות אם יש לו חיות בשמיים או לא. והגמרא מספרת שם שיום אחד הלכו רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי והגיעו לאדם להיות שם בשבת, רבי יהודה ורבי יוסי נתנו לו את הכסף שישמור להם ורבי מאיר לא נתן והחביא את הכסף בבית הקברות. במוצאי שבת באו לבקש ממנו את הכסף, אותו אדם אמר שלא קיבל מהם כלום ואין לו שום כסף ורבי מאיר ניצל. שאלו חכמים את רבי מאיר איך ידע לא לתת לו את הכסף, אמר להם כי השם שלו כידור כמו הפס' (דברים לב, כ) "כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה" שהוא אדם הפכפך ולכן לא נתן.
הצדיקים היו יודעים לראות בשם של האדם אם יש לו חיות בשמיים או לא ולכן גם היו מקפידים לתת לצדיק פתק עם השם של האדם שצריך ברכה, כי הם ידעו לרדת לעומק של השם של האדם וכך להבין אם יש לו חיות וכמה חיות יש לו, לאיזה דבר הוא צריך ברכה ובמה הוא צריך ישועה.