וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רגע לפני שעמד למות: עורך הדין החל לחקור את הזקן

דוד ברגר, מוגש מטעם שובה ישראל

עודכן לאחרונה: 4.8.2022 / 11:50

מה משמעות הפסוק "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה"? רבי יאשיהו פינטו מסביר, רגע לפני שנקרא בשבת את פרשת דברים שבה משה רבינו משרטט לבני ישראל את הדרך אשר ילכו בה גם לאחר פטירתו

יהודי דתי מבוגר ברחוב. ShutterStock
יהודי דתי מבוגר ברחוב/ShutterStock

בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת דברים שבה משה רבינו משרטט לבני ישראל את הדרך אשר ילכו בה גם לאחר פטירתו.

האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו - ראש מוסדות "שובה ישראל", הרחיב על הפסוק "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה".

וכך אמר הרב פינטו:

בפרשת השבוע אנו מוצאים "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" אומרים רבותינו הקדושים שמשה רבנו שלושים ושש יום לפני פטירתו עמד והתחיל לומר את ספר דברים. נבוא ונשאל משה רבנו הרי למד יום יום עם בני ישראל את התורה הקדושה, מדוע אם כך היה צריך לחזור על התורה ולומר את ספר דברים לפני פטירתו עם כל החשיבות העצומה שיש בספר דברים. ועוד צריך לשאול, מדוע משה מציין להם פרטים "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף" הרי כולם יודעים שמשה רבנו היה במדבר ולא זכה להיכנס לארץ ישראל, מדוע שוב היה צריך לומר להם שוב את המקומות?

אלא אומרים רבותינו הקדושים וכך מובא בספרי, שלפני פטירתו של משה רבנו, הראה לו הקב"ה את כל מה שעתיד להיות עם עם ישראל לאורך כל הדורות. זמנים טובים, זמנים רעים וקשים, את הכל הראה הקב"ה למשה רבנו. ומדקדקים רבותינו בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה שמסמלים על חורבן הבית ועל השממה שעתידה להיות בעם ישראל.
וַחֲצֵרֹת הראה להם גם את הנחמה, שיהיו להם חצרות בתים יפים, וְדִי זָהָב שהכל יהיה זהב. "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם" (זכריה ב, ח) שירושלים תהיה מורחבת ושמחה. וְדִי זָהָב גם מלשון "וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג, י) את הטוב וגם את הרע הראה הקב"ה למשה רבנו.
אחרי שהראה לו הקב"ה את הכל, משה רבנו היה כמעט בגיל מאה ועשרים שנה, שלושים ושש ימים לפני שנפטר אומר המדרש (ילקו"ש, סי' תשצג) שהתחילו אנשים לרנן שמשה רבנו אחרי שראה דברים כ"כ קשים, איבד את דעתו.

ומשל הדבר לאדם זקן שעומד למות וקורא לעו"ד ומספר לו על כל נכסיו ומה לעשות בהם אחרי מותו, לבן הזה כך ולבן הזה כך, ככה מחלק את הרכוש שלו. העו"ד מתחיל שלא להאמין לו כי אולי הזקן חולה ודעתו נטרפה עליו, עומד ושואל אותו שאלות לבדוק עד כמה יש ישוב הדעת של הזקן הוא חזק ואמיתי. שואל אותו איפה הוא נמצא עכשיו, איפה הבית של פלוני אלמוני, איזה יום היום בשבוע ומה התאריך היום.

כך היה עם משה רבנו ובני ישראל, בני ישראל אמרו שאולי משה רבנו מדבר בלי ישוב הדעת אולי הפחד מהמוות ולהתנתק מעם ישראל משפיע עליו לדבר דברים לא נאותים ונכונים ויש ח"ו רבב בדבריו. לכן עומד משה רבנו ואומר להם שנמצאים במדבר, וזה מול ים סוף וזה מרחק הליכה של אחד עשר יום מהר סיני. עומד משה רבנו ואומר לבני ישראל את כל הפרטים היכן שנמצאים ומראה להם שהוא יודע כל מה שאומר והוא בישוב הדעת חזק, שהכל שריר בריר וקיים, כי מתי שהאדם עומד למות מן העולם או שהאדם שומע צרות ודברים קשים, דעתו יכולה להשתבש ויכול לומר דברים לא נכונים, אבל משה מראה להם שהכל מקב"ה והוא יודע את הכל בדיוק.
וכך מוצאים גם אצל ירמיה הנביא (ירמיה לט, ב) "בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר".

שואלים כל המפרשים איך אפשר לומר שבתשעה לחודש הובקעה העיר הרי היא הובקעה ביום י"ז תמוז, אם כך איך אפשר לומר כך בט' בחודש?

מתרצים רבותינו הקדושים ואומרים באמת זה היה ביום י"ז בתמוז, אבל מהצרות הקשות שהיו בגלל הצרות הגדולות שהיו לעם ישראל באותה תקופה של ההרג והשבי, מהצער השתבש להם התאריך והמחשבה והתחילו לומר ט' לחודש. אבל בכל אופן מקשים המפרשים ובראשם "קרבן העדה" ששואל איך הקב"ה הניח והשאיר שבנביא תיכתב טעות ודבר לא נכון שבתשיעי לחודש הובקעה העיר, הרי זה נכתב על ידי הנביא ירמיה ברוח הקודש, אם כך איך נכתבה ברוח הקודש טעות?

אלא אומרים רבותינו הקדושים כך, ירמיה הנביא ראה את הנבואה והיא הייתה לו קשה ביותר, היה לירמיה קושי וצער גדול ביותר. מתי שהוא התעורר מהנבואה והחיזיון שהיה לו, מרוב צער ועוגמת נפש הוא אמר בתשיעי לחודש אפילו שזה היה צריך להיות בעד זמן כי אותו דבר קשה גרם לו לכ"כ כאב, שכבר הרגיש בתשיעי לחודש שהובקעה העיר. הקב"ה השאיר את זה ולא רצה לשנות כי זה מה שירמיה הרגיש וכבר אמר את זה בנבואה בתשיעי לחודש ואפילו שזה היה כמה ימים אחרי בי"ז בתמוז.

הדברים של הכאב שהאדם חי אותם ומרגיש צער גדול ומצטער, זה דבר קשה ביותר. בין משה רבנו לבין ירמיה היה הבדל, גם למשה רבנו הראה הקב"ה את החורבנות והדברים הקשים, אבל למשה רבנו הקב"ה הראה את הדברים בצורה אחרת לא כמו שהראה לירמיה. אומרים רבותינו למשה רבנו הקב"ה הראה קודם כל את בית המקדש השלישי, שזה יהיה הגאולה השלימה, דבר מרומם ושמח ביותר את האור הגדול שיהיה לעתיד לבוא.

אחרי שהראה לו הקב"ה את האור הגדול ובניין הבית השלישי, הראה לו את הגלות הגדולה שנמצאים בה עכשיו יותר מאלפיים שנים ואז למשה רבנו לא היה כאב כמו שהיה לירמיה שראה רק חורבנות, אלא הוא ראה קודם את הטוב שבסוף ואז ראה את החורבן וכך עד בית ראשון, ראה מהסוף להתחלה מהטוב לרע. אבל ירמיה ראה רק את הרע ועוד רע מאותו זמן של החורבן והלאה, לכן ירמיה הנביא היה כולו שרוי בצער עצום ובכאב גדול שאי אפשר להבין והיה קשה לו יותר ממשה רבנו.

אומרים רבותינו שהקב"ה הראה לירמיה דוקא בצורה כזו ולא בצורה אחרת, כי ירמיה היה הנביא באותו זמן של החורבן והיה צריך לחיות את הדברים ולהרגיש אותם כדי להתנבא לעם ישראל את הנבואות, לכן הקב"ה לא רצה לתת לו רגעים של נחמה ותקווה כי אז יפסיק ללחוץ ולעורר את כולם על החורבן. אבל משה רבנו שלא היה בזמן חורבן אלא בזמן פטירתו, הקב"ה הראה לו את הכל באופן כללי בנבואה עתידית מה יהיה בעתיד, לכן לא הייתה לו כל משמעות לעמוד ולצעוק על עם ישראל באותו רגע שיחזרו בתשובה.

וכך אנו מוצאים אצל יעקב אבינו שהיה אחד מאבות העולם, התורה הקדושה אומרת שיעקב אבינו חלם חלום ובו ראה את בית המקדש גם בנוי וגם שנחרב. ואומרים רבותינו הקדושים על מה שאמר יעקב אבינו (בראשית כח, יז) "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם", מתי שאמר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה ראה את בית המקדש שהוא בנוי ומשוכלל וטוב וכשאמר אֵין זֶה ראה את חורבן בית המקדש. על זה יעקב אבינו הצטער והתפלל ואמר כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים ראה את בית המקדש בנוי ומשוכלל מה שיהיה לעתיד לבוא. גם מתי שיעקב אבינו התחיל לומר לבניו את קץ הימים הסתלקה מיעקב אבינו הנבואה, משום שמתי שרואים את הכאב והצער, הנבואה הקשה והשמחה יורדת עד שבאה עצבות וכשיש עצבות אין נבואה.

על פי זה נבין, משה רבנו לפני פטירתו עמד ואמר לבני ישראל את ספר דברים שבו יש את כל המוסר וכל העתיד והכוחות הגדולים של עם ישראל. צריך לדעת שבספר דברים נמצאים כוחות גדולים שאי אפשר לשער ולתאר. משה רבנו אמר אותו לדורות הבאים, בני ישראל במדבר ידעו מה קורה הם חיו במדבר ולמדו את התורה, ראו את קריעת ים סוף ומתן תורה. משה רבנו היה צריך לחזור על כל הדברים לא בשביל הדור שיצא ממצרים, אלא לדורות הבאים שהספר הזה יהיה חלק מהם ויתן כוח לבני ישראל עד שהמשיח יבוא וזה מה שטמון בספר דברים.

אז אחרי שהקב"ה הראה למשה רבנו את כל הדברים הטובים והקשים את הבניה והחורבן, אחרי שעמד וראה את הכל, הראה לכולם משה רבנו שלא איבד את דעתו ובישוב הדעת ואמר להם בדיוק איפה נמצא ומה המרחק מהמקום שנמצא. ועם ישוב הדעת גדול כ"כ עומד משה רבנו ואומר את ספר דברים שכל שמות הקודש טמונים בו וכל שערי שמיים נמצאים בתוכו להגיע עד הקב"ה וזו המיוחדות של ספר דברים שנתן משה רבנו לעם ישראל.

דוד ברגר, מוגש מטעם שובה ישראל
  • עוד באותו נושא:
  • יהדות
1
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully