פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והפעם: האם צריך לברך ברכת הגומל על מבצע 'עלות השחר'?
שאלה:
שלום לכבוד הרב. במבצע האחרון הנקרא 'עלות השחר' חווינו במקום שאנחנו נמצאים שיגורים בלתי פוסקים לעברינו מצד הג'יאהד האיסלמי, ובחסדי שמים כולם יורטו על ידי כיפת הברזל. והנה בבית הכנסת היה ויכוח בין המתפללים אם עלינו לברך ברכת הגומל והחלטנו להפנות את השאלה לכבוד הרב שידריכנו בדרך אמת.
תשובה:
שלום וברכה. חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, שמחתי לשמוע שעברתם הכל בביטחה.
על מנת להבין את ההלכה היטב יש לציין את דברי ההלכה (אור"ח סימן ריט): "ארבעה צריכין להודות: יורדי הים כשעלו ממנה, והולכי מדברות כשיגיעו לישוב, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא".
הנה יש לעיין אם בכלל תקנת חז"ל זו היו רק ארבעה אלו ולא יותר או אולי יש לברך על כל דבר הצלה.
ואכן חלקו בזה רבותינו הראשונים, הרב שם טוב פלכו בשם התוספות כתב שכל מקום שחז"ל נקטו מספר כמו כאן שאמרו 'ארבעה צריכין להודות' כוונתם היתה לארבעה בלבד ולא יותר, לעומתו הריב"ש כתב שלא הוזכרו אלו הארבעה רק כדוגמאות בלבד מפני שהם מצויים תמיד בדרך מנהגו של עולם ולכן יש לברך על כל דבר הצלה ולא רק על אלו הארבעה (הובא בבית יוסף סימן ריט).
להלכה הביא השולחן ערוך (סי' ריט סעיף ט') את שני הדעות והכריע במעין פשרה לברך בלא הזכרת שם ומלכות שאז אין הוא נכנס לספק הזכרת שם שמים בברכה שאינה צריכה. ואכן הספרדים שהולכים לאור פסקיו של השולחן ערוך כך נוהגים (ראה דברי הגר"ע יוסף בחזון עובדיה, ברכות עמוד שעט), אולם האשכנזים נהגו לברך בשם ומלכות כדברי הרבה מאחרוני הפוסקים (משנה ברורה ס"ק לב).
אולם נראה שכל זה רק אם גוף האדם נפגע מהדבר המזיק ובחסדי ה' ניצול, אולם אם היה קרוב לפגיעה אולם המזיק לא פגע בו אין לו לברך, כן עולה מדברי פוסקים רבים שחילקו בין אדם שעבר תאונה וניצול לאדם שכמעט עבר תאונה אולם אף שהיה קרוב מאוד לזה, כיון שהמכונית לא נגעה בו אין לו לברך.
והנה לך לשון הרב נסים קרליץ (חוט שני ח"ב קובץ ענינים אות ח'): "נראה דברכת הגומל על נס אינו אלא במי שהיה ממש במקום סכנה וניצול ממנה, אבל מי שהיה כמעט במקום סכנה וכגון אם אירע לו שכמעט נדרס על ידי מכונית, והמכונית עצרה בפתאומיות סמוך לו ועל ידי זה ניצול אין לו לברך הגומל, והיינו טעמא שלא נחשב שהיה בתוך סכנה לענין ברכת הגומל. ואמנם אם המכונית נפגעה והוא ניצל חשיב שהיה תוך מקום הסכנה". ראה כנ"ל גם בשבט הלוי (ח"ט סוף סימן מה) וכן הוא בעוד ספרים.
ויש לדעת שאם אדם היה במקום שהוא קרוב לסכנה וניצול שלא בדרך הטבע, דהיינו שאי אפשר לתת להצלתו הסבר טבעי וניכר שהדברים נעשו כנס מן השמים יש לברך בכל פעם שעובר באותו המקום בשם ומלכות "שעשה לי נס במקום הזה". אולם אין הדברים אמורים למה שנהוג היום בפי הבריות לקרוא לכל הצלה בשם נס, כי אין נס אלא דבר היוצא ממנהג העולם כשם שהסברנו.
לכן זאת העולה שאותם שיגורים שנענו ביירוטים של כיפת ברזל ככל שהדבר פלאי אולם הוא מוסבר על פי דרך הטבע ואינו נחשב כנס ולכן אין לברך עליו את ברכת הנס וכן אין לברך שהחיינו שכן ב"ה רסיסי הטילים לא פגעו באדם.
אולם בזו נסיים להודות לבורא עולם על כל הטוב שעושה עמנו תמיד: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.