בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת ואתחנן ששמה במרכז את מעלת התפילה ומספרת על תפילתו של משה רבינו ע"ה.
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, ראש מוסדות "שובה ישראל" הרחיב בשיעורו ואמר כי מהפרשה למדים שכל תפילה ובקשה של האדם מהקב"ה מעוררת את תפילותיו של משה רבנו.
וכך אמר הרב פינטו:
הגמרא אומרת (ב"ב קטז.) כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. אדם שיש לו חולי, צרה בבית או כל דבר לא טוב, הגמרא נותנת עצה טובה שילך אצל חכם שיתפלל ויבקש מהקב"ה שירחם עליו ויעזור לו. צריך להבין מדוע הגמרא נותנת עצה ללכת אצל החכם, מה הסוד שהולכים אצל צדיקים לקבל ברכה. אם יש לאדם צרה או בעיה שיעמוד ויתפלל לקב"ה שירחם עליו, מה טמון ומה הסוד ללכת אצל חכם?
אז אולי אפשר לבאר ולומר יסוד עצום שיוחק בספר לזכרון עולם וימשוך לכולם ישועות גדולות ואור גדול מהקב"ה, הזוהר הקדוש אומר (זוהר חדש ח"ג, רעג ע"א) אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא ההתפשטות של משה רבנו התפשטה בכל דור ודור. וכך הגמרא אומרת (סוכה לט.) משה שפיר קאמרת הקב"ה לקח את הכוח של משה רבנו של רעיא מהימנא וחילק את הכוח של משה רבנו בכל הדורות אצל התלמידי חכמים, אצל כל אדם שיושב ולומד תורה שיהיה בו כוח ממשה רבנו. לכן מתי שאדם הולך לחכם לבקש ברכה על חולה, החלק של משה רבנו שנמצא אצל החכם הוא החלק שמבקש ישועה ורחמים על החולה או על כל בעיה שיש לאדם.
נבוא ונשאל מדוע החלק מכוחו של משה רבנו הוא יותר גדול מכל צדיק וקדוש שהיה לעורר רחמים על האדם, מה מיוחד בכוחו של משה שאין בתנאים, באמוראים ובאבות הקדושים שדוקא הוא נמצא אצל החכם?
אלא אולי אפשר לבאר ולומר, משה רבנו בסוף חייו אחרי מאה ועשרים שנה שעבד את הקב"ה בקדושה וטהרה, בשמחה ובתמימות שהקב"ה העיד עליו "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב, ז) הנאמן הגדול של הקב"ה, שהגיע לרמה של נבואה ששום נביא לא הצליח והספיק להגיע לרמה הזו, עלה שלוש פעמים לשמיים למשך ארבעים יום, דבר שאף אחד לא הגיע.
פה בפרשת השבוע "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא", רואים שמשה רבנו עומד ומתחנן לקב"ה חמש מאות וחמש עשרה תפילות "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה". בכדי לזכות להיכנס לארץ ישראל. והקב"ה אומר לו שיעצור ולא יבקש ממנו עוד להיכנס לארץ ישראל, משה רבנו עוצר ושותק, מקבל בשמחה בלי טענות ח"ו כלפי מעלה ובלי לשאול שאלות את רצון השם ועוצר את כל הבקשות שביקש להיכנס לארץ.
נשאלת השאלה בוודאי שהחמש מאות וחמש עשרה תפילות היו בקדושה וטהרה, בסיגופין וברוממות הנפש גדולה והקב"ה אמר לו שלא יכנס, לאן הלכו התפילות והתחנונים של משה רבנו, וכי ח"ו היו לשווא ולריק?
אלא התשובה היא לא, הקב"ה לקח את כל התפילות האלה ושמר אותן במקום מיוחד בשמיים וכל יהודי שמבקש בקשה מהקב"ה לאורך כל הדורות, הקב"ה לוקח את הבקשות שמשה רבנו התחנן וביקש, ומהם עוזר לכל יהודי בבקשה שמבקש מהקב"ה. את החמש מאות וחמש עשרה תפילות האלו מעוררים על ידי שהולכים לחכם שיש בו חלק ממשה רבנו והחלק הזה שיש בחכם מעורר את החמש מאות וחמש עשרה תפילות שמשה רבנו התפלל שיורדות ונותנות ישועה לאדם.
וחזקה שאין התפילה חוזרת ריקם, שום תפילה שהאדם מתפלל לא עולה ריקם, אלא הקב"ה עונה לתפילות מתי שהוא חושב שנוח וטוב לענות לתפילות, לא מתי שנוח וטוב לנו. יש תפילות שהקב"ה עונה להן מהר ויש תפילות שהקב"ה רואה שהן לא לטובת האדם והוא עונה להן לאט.
הבעל שם טוב הקדוש משל על זה משל שיש בו מוסר גדול, התפילה דומה לאדם ששולח מכתב למלך בשר ודם גדול, למלך יש פקידים שלוקחים את כל המכתבים ששלחו הנתינים וממיינים אותם מתי הגיע כל מכתב וממי הגיע, לאט לאט המלך עובר על כל המכתבים ועונה להם. אבל יש מכתב, שפתאום מביאים אותו למלך מבלי שיצטרך לחכות בתור של כל המכתבים. אומר הבעש"ט כל תפילה זה מכתב לקב"ה, יש מכתב שנענה מהר מהמלך כביכול הקב"ה לוקח את התפילה ועונה לו ויש תפילה שהמלך רוצה לענות לה בעוד חודש או חודשיים, כל מכתב תלוי מתי המלך עונה לו. אם יש מכתב דחוף או מאדם גדול, מהר זה מגיע למלך. לכן צריך לדעת כל תפילה ששולחים למלך מלכי המלכים שיהודי מתפלל, עולה מהר לקב"ה והקב"ה יודע מתי טוב וכדאי לענות לאדם.
וזה מה שאומרים רבותינו הקדושים על דוד המלך (תהלים עב, כ) "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי" שכל התפילות של דוד בן ישי עומדות ושמורות בשמיים בשביל עם ישראל והקב"ה יענה אותן, מתי שהוא חושב שזה טוב לענות. כך גם מצאנו אצל אברהם אבינו מתי שהמלאכים הלכו להחריב את סדום, אברהם אבינו עמד והתפלל לקב"ה אולי חמישים, אולי ארבעים אולי שלושים. אברהם אבינו ידע שסדום תיחרב אבל בכל מקרה התפלל, כדי שהתפילות האלו ישארו בשמיים ומתי שבני ישראל יצטרכו את התפילות, הקב"ה יוציא את התפילות וישתמש בהם.
צריך לדעת יסוד גדול, אדם יושב ומתפלל ובוכה לקב"ה שצריך פרנסה, צריך חיים, מישהו חולה במשפחה וצריך ישועות, את כל התפילות הקב"ה אוסף ושומר אותן. שום תפילה שהאדם התפלל בין תפילה בלב, בין בקשה שהלך לצדיק שיתפלל, בין נסיעה שנסע לקברות צדיקים, כל תפילה שיהודי מתפלל התפילה לא הולכת ריקם אלא נשמרת אצל הקב"ה. גם אם האדם לא נענה על מה שביקש, הקב"ה שומר את זה לחיים ארוכים. אדם התפלל על חיים ארוכים והקב"ה לוקח את זה לפרנסה. הקב"ה יודע את העומק של התפילה שעולה לשמיים והקב"ה שומר את התפילה לזמן שבאמת האדם צריך את הישועה ואז הוא עונה לו.
אדם שמבקש דבר מהקב"ה לא יודע אם זה לטובתו או לא, לכן האדם יתפלל כדי שתפילתו תגיע לשמיים והקב"ה יחליט מה טוב ומה לא טוב. מתי שהאדם מתפלל כל תפילה והולך לחכם שיש בו חלק ממשה רבנו, הוא מעורר את התפילות שמשה רבנו התפלל ולא נענה ואז הקב"ה עונה לאדם ונותן לו מה שצריך וישועה גדולה.