וואלה! יהדות בשיתוף בית ההוראה שעל ידי מכון הלכה חב"ד במדור שבועי מרתק: והשבוע - מכר דגים טורפים שאכלו את דגי הנוי הנדירים, מה הדין?
שאלה:
למשה היה אקווריום גדול מלא בדגי נוי יפים ונדירים. בעת העברת דירתו, נשבר האקווריום ונפלו כל הדגים. מעט מהם הצליח להציל בידיו אך השאר מתו.
רץ משה אל חנות לדגי נוי על מנת לקנות אקווריום חדש וכן לחדש את מלאי דגי הנוי היפים, להביא חדשים במקום אלו שמתו במהלך ההובלה.
המוכר, למרות היותו שומר מצוות, הבין שלפניו עומד לקוח תמים והחליט לעשות מעשה קונדס: הציע לו המוכר מספר דגים גדולים ויפים, אך טורפים.
את זה כמובן משה לא ידע, כאשר שילם על הדגים והלך לו אל ביתו, הכניסם לאקווריום, הלך לישון, והנה בבוקר חשכו עיניו: מדגי הנוי הראשונים, שעוד נותרו לו מאביו לא נשאר כי אם גל של עצמות.
כשגילה את התרמית רץ אל המוכר להזמינו לבית הדין ולתובעו בשניים: ראשית - מבקש הוא להחזיר את דגי הנוי הטורפים שמכר לו ולקבל החזר של 500 ₪ (מחרי דגים אלו) מה ששילם. שנית - מבקש הוא לקבל ג"כ את תשלום הנזק של הדגים שנאכלו ע"י הדגים הטורפים בסך המוערך בכ2000 ₪.
אמנם המוכר טוען: ראשית - לא אמרת לי שהנך מעוניין בדגי נוי רגילים, והלא גם אלו הם דגים יפים, ומה בכך שהם טורפים? שנית - וכי אני הכנסתי את הדגים לתוך האקווריום וגרמתי לנזק? הלא אתה עשית זאת בעצמך, לא היית מחויב לעשות זאת ולא הכרחתיך לעשות זאת וע"כ פטור אני מלשלם לך מאומה.
ונשאלת השאלה האם אכן ניתן בשלב זה לבטל את המקח של דגי הנוי הטורפים, והאם אכן חייב המוכר על הנזק שגרם בעקיפין למשה בשל חוסר התמצאותו בסוגי הדגים?
תשובה בקצרה: לא רק שהמקח הינו 'מקח טעות' ובטל מעיקרו, הרי שבעצם במכירת דגים טורפים הזיק המוכר את הקונה ועל כן עליו לשלם גם על הנזק שנגרם (מלבד ההחזר על הדגים הטורפים).
התשובה בהרחבה:
בגמרא ישנו דין שכאשר אדם מכר לחברו שור, ומצא השור הזה 'נגחן' (מזיק) הראוי רק לשחיטה (שכן אי אפשר לחרוש בו את השדה, מאחר שהוא משתולל ומזיק), אזי כל עוד ולא ניתן להוכיח שהקונה היה חפץ בשור שהוא מיועד אך ורק לחרישה (בין אם לא אמר הקונה מפורשות כעת שחפץ בשור לשחיטה דווקא, או שמחיר שור לחרישה ולשחיטה שווה, או שאין המוכר מכיר את הקונה כלל ואינו יודע חפצו ורצונו) וכבר שולם הכסף על השור - הרי שישנו הכלל של 'העמד ממון על חזקתו' ואין אפשרות להוכיח שאכן מקח טעות הוא זה.
אולם אם המוכר מכיר את הקונה וזה לא פעם ראשונה שהוא מגיע לקנות שור לחרישה דווקא - אזי אע"פ שלא אמר כעת שרוצה שור לחרישה, וכ"ש אם יוברר שאמר כעת מפורשות שרוצה שור לחרישה, אע"פ שלא היה אצלו מעולם - הרי שמקרים כאלו הם 'מקח טעות' קלאסי ועל המוכר להשיב את הכסף לקונה ולקבל את השור בחזרה.
והנה במקרה שלנו אין המוכר מכיר את הקונה, אך מאחר שסיפק לו הקונה בדיוק מה הינו רוצה - דגי נוי בלבד, להשלים את מה שהיה חסר לו באקווריום המכיל דגי נוי בלבד, וכן שמע המוכר שברצונו של הקונה לקנות דגים שיתאימו לדגים שברשותו, הרי שכשמכר לו דגים שטרפו את מה שברשותו - פשיטא שבטל המקח מעיקרו וממילא יוצא שהדגים מעולם לא היו שייכים לקונה והכסף מעולם לא היה שייך למוכר ועליו להחזירו.
לפיכך, הדגים הטורפים שהשליך הקונה לאקווריום בביתו, ללא ידיעתו שהם טורפים - היו עדיין בבעלותו של המוכר, ואע"פ שהגיעו לרשותו של הקונה - אין לומר שהתכוון לקנותם, והכלל אומר שלעולם אין אדם נעשה שומר לשמור ממון חברו אא"כ הפקיד בידו וביקש שישמור על זה - הרי שדגים אלו הם כמו שור של המזיק שהולך ומזיק ברשות הניזק ומשלם נזק שלם - את מחיר הדגים המלא (ויש עוד לדון בזה מדין 'הנותן סם המוות לפני בהמת חברו', ו'המעמיד בהמת חברו על קמת חברו' - שאינם דומים למקרה זה ואכמ"ל).
באופן קצת אחר ניתן לומר ע"פ הדין המפורסם, שהמראה דינר לשולחני (אדם הפורט דינרים) והשולחני יודע שסומכים עליו ופועלים אך ורק לפי עצתו - אם טעה השולחני חייב לשלם. וכן הוא הדין כאן, שהרי פשוט וברור שהקונה התמים סמך על מילתו של המוכר הרמאי וע"כ יעמוד המוכר הרמאי הן בהחזר ה'מקח טעות' המדומה שיצר והן בתשלומי הנזק להם גרם.
מקורות:
מקח טעות: ב"ק (מו:), רא"ש שם, שו"ע חו"מ רל"ב סכ"א וסכ"ג ובנו"כ שם. תשלום הנזק: ב"ק (טו:, ועיין תוס' צג: ד"ה ורמינהו וכו'). דינא דרגמי (שולחני): ב"ק (צט:), שו"ע חו"מ ש"ו ס"ו, וע"ע בספר משפטי התורה סימן א.