בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת עקב שבה למדים יסוד גדול: האדם צריך לדעת שהזמנים הקשים והמשברים הם שעות מבחן מהקדוש ברוך הוא.
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, ראש מוסדות "שובה ישראל" מסביר כי אנחנו רואים בפרשת השבוע "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה". נבוא ונשאל מה פירוש וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן?
הרב פינטו מרחיב:
צריך לדעת יסוד גדול, יש שני זמנים שהאדם עושה בהם מצוות, יש זמן שהאדם בשמחה בגדלות, בהרחבת הדעת והוא עושה מצוה, דבר טוב וגדול ביותר. יש זמן אחר שהאדם עושה מצוה מתי שהוא בצער וביגון, בקטנות המוחין שאז הוא עושה מעשים טובים ודברים גדולים.
התורה הקדושה אומרת "וְהָיָה עֵקֶב" מתי שהאדם עושה מצוה בזמן של עקב, בזמן שהוא בתחתית ובמצב הגרוע ביותר כמו העקב שנמצא בתחתית הרגל, המקום הנמוך ביותר בגוף של האדם, יש ערך עצום למצוה שהוא עושה בזמן הזה.
אם נסתכל על יוסף הצדיק, נראה שיוסף הצדיק נהיה "יוסף הצדיק" הדבר הגדול ביותר ממתי שנמכר לעבד בארץ מצרים שאשת פוטיפר ניסתה להכשיל אותו ויוסף עמד בניסיון וניצל, מאותו יום יוסף הצדיק נהיה "יוסף הצדיק". השבח שהתורה משבחת ומהללת את יוסף זה לא על הזמן שכל בנות מצרים היו עומדות על החומה להסתכל עליו על היופי שלו וכל הנשים המצריות רצו אותו, זה לא השבח של יוסף. השבח של יוסף היה על הזמן שהיה איש פשוט, פועל ועבד בבית של פוטיפר. בזמן שהאדם נמצא בקטנות המוחין, שנמצא במקום הנמוך והקשה ביותר, בעקב משם יש לו את הכוח לטפס ולעלות למקומות הגדולים ביותר.
פה רואים יסוד גדול, המבחן של האדם לחיים זה בשעות של המשברים שלו, איך הוא מתנהג במשבר. מתי שהאדם בגדולה ובשמחה כשנוח וטוב לו ואז הוא מתנהג כמו שצריך זו לא גדולה, כי יש לו פרנסה ויש לו הצלחה והכל טוב ונוח. הגדולה של האדם להתנהג כמו שצריך כשהאדם נמצא בשפל ובעקב במקום הנמוך שאז הוא שומר על עצמו, זו הגדולה של האדם.
וכך גם אצל הלל הזקן, הגמרא אומרת (יומא לה:) שהלל מחייב את העניים. הלל הזקן שהיה אחד מהנשיאים הגדולים של עם ישראל, חכם צדיק ועשיר כל המעלות הטובות היו בהלל הזקן, אבל מאיפה הגמרא אומרת שהלל הזקן קיבל את הכוח שלו, מאיפה היה להלל את הכוח לחייב את העניים?
הגמרא מספרת על הלל הזקן שבתחילה היה פועל עני שעבד וקיבל כמו שקל ליום, חתך את מה שקיבל, חצי לקנות אוכל לבית שלו וחצי שקל היה משלם כניסה לבית המדרש ללמוד תורה. יום אחד היה שלג גדול והלל הזקן לא מצא עבודה ולא היה לו כסף, בא לבית מדרש ולא נתנו לו להיכנס מבלי לשלם. בגג של בית המדרש היה חור קטן, טיפס הלל הזקן על הגג כדי לשמוע את השיעור עד שירדו עליו כמויות של שלג והתעלף. כשהגיע הבוקר ולא נכנס אור לבית מדרש, הסתכלו שמעיה ואבטליון שהיו הרבנים בבית המדרש לכיוון התקרה, ראו שם את הלל הזקן ששוכב שם והסתיר את האור. משם הלל הזקן לקח את כוחו והוא מחייב את העניים מהזמן שהיה בעקב בנמיכות הגדולה ביותר.
"שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ" (תהלים קלו, כג) הקב"ה זוכר לאדם את הרגעים שנמצא בשפל. את המצבים של השפל והמשברים של האדם, את זה הקב"ה זוכר לאדם איך הוא מתנהג ועליהם הוא שופט את האדם. לכן מתי שהאדם רואה את עצמו בזמן של משבר, ידע שהוא בזמן של מבחן. בחיים יש זמן שהכל זורם כמו שרוצים אבל לא מסתכלים חזק על האדם, בזמנים שיש משבר לאדם ויש ניסיון "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (בראשית כב, א) יש אלוקים שזו מידת הדין, אז זה זמן שהקב"ה בוחן את האדם, את ההתנהגות שלו את המעשים שלו. בוחן איך האדם מתנהג בזמן של העקב, אם האדם עומד טוב בזמן הזה הקב"ה יעזור לו כי את הזמן הזה הוא לוקח לסיבוב השני במלחמה של החיים.