בשבת נקרא בבית הכנסת את פרשת ראה שבה התורה מלמדת אותנו יסוד לחיים - מעשה אחד של האדם יכול להכריע את כל העולם לכף זכות או לכף חובה.
וכך מסביר רבי יאשיהו פינטו, ראש מוסדות "שובה ישראל":
התורה הקדושה אומרת לנו בפרשת השבוע "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". הקב"ה מצווה את משה רבנו לקחת את שנים עשר השבטים וללכת בין שני ההרים, הר גריזים והר עיבל להעמיד שישה שבטים על הר אחד ושישה שבטים על הר שני ולמטה היו הכהנים והלווים שהיו אומרים את הברכות והקללות, ארור לצד אחד וברוך לצד שני.
אם נתעמק בפסוק נראה דבר לא מובן, הוא מתחיל רְאֵה בלשון יחיד וממשיך לִפְנֵיכֶם בלשון רבים, ידוע שהתורה מדקדקת דקדוק גדול בכל המילים בתורה ופה יש דבר לא מדוקדק, אם התורה אומרת "ראה" בלשון יחיד שתמשיך "לפניך" בלשון יחיד ואם התורה אומרת בלשון רבים "לפניכם" שתאמר גם "ראו" בלשון רבים, אם כך למה התורה מתחילה פה ראה בלשון יחיד וממשיכה לפניכם בלשון רבים?
אלא אולי חשבנו לפרש ולומר כך, הגמרא אומרת (קידושין מ.) לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה וכך גם פסק הרמב"ם (הל' תשובה ג, ד). היצר הרע מנסה להכניס את האדם למחשבה ומציאות שכל מה שקורה איתו בחיים, הוא אדם קטן ביותר, לא מעלה ולא מוריד, לא מוסיף ולא גורע. מתי שהאדם עומד בפני החלטות בחיים, יצר הרע מכניס בליבו של האדם שאז מה אם יעשה עבירה מי יראה אותו ומי ידע ממנו, נותן לו הרגשה שהוא קטן ואף אחד לא ישים לב לזה.
אבל התורה אומרת לנו שלא כך, זו עצת היצר הרע ותמיד יראה האדם את העולם כמו שני מאזניים חצי חייב וחצי זכאי, הכל עומד חצי בחצי וכל עם ישראל תלוי במאזניים. עשה מצוה קטנה ביותר אז הטוב יורד למטה ויותר חזק ועשה דבר גדול למען כלל עם ישראל, עשה ח"ו עבירה הוריד את המאזניים לצד שני לצד הלא טוב והחריב וקילקל את הכל.
על פי זה נבין, משה רבנו הולך לשני ההרים ושם את השבטים שישה שישה ואומר להם ברכה משקל טוב וקללה משקל לא טוב, משה מדקדק ואומר רְאֵה בלשון יחיד שהאדם יסתכל שהוא לבד אבל לִפְנֵיכֶם לשון רבים, אתה אחד אבל לכל אחד יש משקל במאזניים לטוב ולרע להוריד או להרים והאדם יכול לשנות את הכל, זה מה שמשה רבנו מלמד את עם ישראל, כל מעשה של האדם לוקח לא רק אותו לבד, אלא את כל העולם לטוב או את כל העולם לרע.