פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והפעם: שאלה מרתקת במיוחד
שאלה:
שלום כבוד הרב. לקראת ראש השנה והימים הנוראים הריני מרגיש ריק ממצוות, ולכן עלה בדעתי רעיון לקנות מצוות שאחרים קיימו עבור תשלום נאות. חשבתי להעלות הצעה כזאת ברשתות החברתיות ולראות אם אוכל למצוא מוכר. האם דבר כזה ניתן לעשותו והאם חלה מכירה שכזאת?
תשובה:
שלום לך ואכן שאלתך מענינת ומקורית. הבה ניגש לראות מה דעת רבותינו בהנ"ל.
הנה ידוע בשם הרב האי גאון (הובא בתשובת מהר"ם אלשקר סי' קא) שאם אחד מכר מצותו לאחר, לא זכה המקבל אולם הנותן הפסיד שכרו (כיון שויתר עליה ובז לה). דשם נשאל הרב האי גאון אם אדם הרגיל בתעניות יכול למכור שכרם לאחר או אדם הרוצה למכור זכות קריאתו בתורה לאחר, והשיב שאי אפשר למכור, והוכיח כן מפסוקים ומסברא. מן הפסוקים מדכתיב: "צדקת הצדיק עליו תהיה" וכן כתיב "ורשעת הרשע עליו", וכשם שאין אדם נתפס בעוון זולתו כך אין אדם זוכה בזכות זולתו. ומן הסברא, שאין מתן השכר כחפץ שאדם נושא על כתפיו ויכול למכרו. ויתירה מזו שאם היה אדם יודע מהו השכר של כבוד ויקר שנותנים לצדיק על מעשיו לא היה זה נותנו לזה ולא זה מקבלו מזה, ונחשבת מכירה זו כמכירה בטעות.
הנצי"ב (שו"ת משיב דבר ח"ג סי' יד) גם דן בשאלה כנ"ל באדם גדול שמכר מחצית זכיותיו ומצוותיו לאדם אחד, ואחר שהתברר לקונה ע"י שאלת חלום שאין במכירה זו כלום ומעלת הקונה עדיין כאחד מישראל תבע את כספו בחזרה, ובאו לשאול אם יש בקנין זה ממש. ותחילה האריך לגעור במוכר שביזה מצוותיו למכרם עבור בצע ממון כשם שמכר עשיו את בכורתו בכסף (כפירוש הרשב"ם, ולא שמכר בנזיד עדשים אלא שקיים הקניין במאכל עדשים) והחשיבו הפסוק כמבזה את הבכורה, והמוכר מצוותיו דומה למי שכיבד אותו המלך באות כבוד והוא הולך ומכרו לאחר, אין זה אלא מבזה את המלך וראוי הוא להענש.
ולגוף השאלה השיב שאין שום ממשות בקנין מצוות מכמה טעמים. ראשית שכר המצוות הוא כיבוד מאת מלכו של עולם, ואין הבורא חפץ אלא ביקרו של זה שקיים המצווה ולא של השני, ועוד שהשכר עדיין לא בא לעולם שמקומו הוא בעולם הבא דשכר מצוות בעולם הזה ליכא (קדושין לט,ב), ואין קניין חל על דבר שלא בא לעולם, ועוד שהוא רק קנין דברים שאין בו ממשות (ב"ב קמז,א).
בספר דרך שיחה (עמוד רו) נשאל הגר"ח קנייבסקי אם שייך למסור שכר מצוה לאדם אחר, והשיב כנ"ל, ושם הקשו על הגר"ח קניבסקי ממעשה שהיה עם החפץ חיים באשה מסוכנת ומקשה לילד, וביקש הח"ח מהרב שהיה עמו ליתן לה את זכות מצוות השבת שיש לו על מנת שהיא תבריא, והנה לפנינו ששייך ליתן זכות המצוה לאחרים, והשיב הרב שאין הכוונה שמוסר לה הזכות אלא שעל ידי זה שיש לאותו רב זכות זו תפלתו תועיל.
ועוד הקשו מהא דמובא בתולדות הגר"א שפעם לא נמצאו הדסים לחג הסוכות בוילנא מלבד לאשה נכרית אחת שסירבה למוכרם, אולם שגילתה שההדסים מיועדים עבור הגר"א ששמו נודע גם בקרב הנכרים כאיש קדוש, הסכימה לתיתם עבור הבטחה ששכר המצוה שיקיים בהם הגר"א יזקף לזכותה. כשהובאה דרישתה לפני הגר"א אמר בחפץ לב: "כלום לשכר מצוה אני משתוקק, איני חפץ אלא לקיים את מצוות ה', ואני רואה זכות לעצמי לשמש את ריבוני על מנת שלא לקבל פרס". אולם הגר"ח קנייבסקי כתב שלא נראה לו שהמעשה הנ"ל אמיתי שלא נראה שהנכרית תבקש שכר מצוה, ואף אם המעשה אמיתי הכוונה היא שהגר"א נתן לה את אותו השכר (על מנת לקיים התנאי), אולם היא לא קיבלתו כי אי אפשר לקבל השכר.
ואני הקטן הוסיף נופך מדילי להסביר דברי רבותינו אלו שאמרו שאין שכר המצוות כחפץ הניתן למכירה, דיש לדעת שהשכר שאדם מקבל עבור קיום המצווה הוא שינוי מהותי בנשמתו של האדם והתרוממות נפשו עד שנהיה כאדם אחר, שבכוחן של המצוות ובמיוחד בכוחה של לימוד תורתנו הקדושה לשנות את האדם לבריה נעלית יותר בבחינה רוחנית, ולכן כל בר דעת מבין שכשם שאם היה לדוגמא אדם עובר טיפול לייזר לשיפור ראייה, היעלה על הדעת שיוכל הוא למכור ראייתו המשופרת לאחר, הלא לצחוק יחשב, כן הוא גם אצלנו, שכר קיום המצוות ועבודת האלקים הוא שינוי מהותי בנפש האדם ואי אפשר למכור דבר שכזה.
בברכת שנה טובה ומבורכת.