וואלה! יהדות בשיתוף בית ההוראה שעל ידי מכון הלכה חב"ד במדור שבועי מרתק: והשבוע - ויכוח בין בעל דירה לחברו השרברב, בעקבות התקנת צנרת חדשה, אך בניגוד לסיכום.
רקע:
שמעון גר בדירה בת שלושה חדרים בקומת קרקע בבניין משותף, כאשר מעליו גרו שמוליק ורעייתו, זוג צעיר שזה עתה התחתן וקנה את דירתו הראשונה.
לשמעון, בעל משפחה של שמונה ילדים בלי-עין-הרע, היה צפוף בדירתו הקטנה ולשם כך הוציא אישורים מהעירייה ומדיירי הבניין והרחיב את דירתו בעוד שני חדרים על חשבון החצר המשותפת של דיירי הבניין (תוך שהוא מגיע עמם להסדר כלכלי כל שהוא).
שמוליק, שהיה אז אברך צעיר וגר מעל שמעון, לא חשב להרחיב את דירתו יחד עם שמעון, אם כי לא היה לו צורך אז (שכן היו זוג ללא ילדים), או מחמת חוסר ממון. גם שמעון (שהיה מודע למצבם של הזוג הצעיר) לא עשה את הרחבת דירתו אלא לעצמו.
לימים התרחבה משפחתו של שמוליק ורצה גם הוא להרחיב את דירתו, ותכנן לעשות זאת מעל שני החדרים שבנה שמעון, באופן שהגג של שמעון ישמש לרצפה שלהם, תוך שהתלבט האם יסגור לעצמו שני חדרים או רק יעשה מרפסת מעל ביתו של שמעון.
כאשר שמע זאת שמעון, רצה לחייב את שמוליק להשתתף בדמי היסודות והגג, בהם יעשה שמוליק ומשפחתו שימוש. אך לטענתו השיב שמוליק כי 'מה איכפת לשמעון מה הולך לו מעל לראשו, הלא ידע כי כאשר הרחיב את ביתו היינו זוג צעיר שלא תכנן לעשות הרחבה, ואם כך כאשר עשה את ההרחבה בביתו לא עשה אותה אלא על דעת עצמו, וכעת כאשר אנו משתמשים בגג שלו אין זה מפריע לו כלל', ולדעתו מצב זה דומה לדין 'זה נהנה וזה לא חסר' שפטור מלשלם!
השאלה:
ונשאלת השאלה האם חייב שמוליק לשלם לשמעון על שטח גגו בו הם עושים שימוש, או שאכן היות ואין כל פסידא לשמעון בשימוש בגגו אינו חייב לשלם לו מאומה?
תשובה בקצרה:
שמוליק חייב להשתתף בהוצאות היסודות והגג שנעשו בזמנו ע"י שמעון הדייר שמתחתיו, אלא שאם יבחר שלא להרחיב שם שני חדרים אלא רק לעשות מרפסת - יחויב בכ'שליש' (לערך) מתוך הסכום אותו היה משלם אם היה מרחיב את דירתו בשני חדרים.
תשובה בהרחבה:
דין 'זה נהנה וזה לא חסר' הינו בכל מקרה שבו מישהו משתמש בחפץ של מישהו אחר, או נעזר בשירותיו של מישהו אחר, ללא תוספת הוצאה או נזק מצידו של בעל החפץ או המלאכה.
ועל כן בענייננו, היות ושמעון בנה את ההרחבה בשביל עצמו, ואין נגרם לו כל נזק מהבניה בגג שמעליו - לכאורה אינם צריכים לשלם לו מאומה!
אמנם, לדין זה (זה נהנה וזה לא חסר) ישנם כמה סייגים והם:
א. דין זה הינו רק בדיעבד ולא לכתחילה, היינו שאי אפשר לכפות על מישהו לתת לחברו להשתמש בחפץ שלו בטענה ש'אם זה לא מזיק לך - מה איכפת לך שאני משתמש בזה'. על כן, כאשר בא שמוליק להרחיב את ביתו מלכתחילה (ולא באופן שכבר הרחיב וכבר השתמש וכו') - חייב להשתתף עם שמעון בהוצאותיו במה שישתמש בו (היסודות והגג).
ב. מנגד, אם בכל מקרה אין לבעל החפץ שימוש בחפץ הזה, ואינו מועיל לו כלל, ויכול להועיל לחברו בלי לגרום לו כל נזק - ישנם דעות שאכן מותר לכפות על האדם שיתן לחברו להשתמש בחפץ. ולענייננו, היות ואין בגג שום שימוש לשמעון עצמו (שהרי אינו יכול לעלות לשם) - היה ניתן לכאורה לכפות על שמעון את ההרחבה של שמוליק מבלי לשלם לו מאומה!
ג. אך כאן ישנו כלל חשוב מאוד: אם ידוע לנו שה'נהנה' מוכן לשלם כסף על הנאתו - מגלגלים עליו את כל מחיר ההוצאה על הנאתו!
ובמקרה שלנו: היות ואין שמוליק יכול להרחיב את דירתו ולהנות ממנה מבלי לשלם כסף (לשיפוצניק וכדומה) - ישנה הוכחה שהוא מוכן לשלם כסף עבור ההנאה שלו, על כן אין לו את הדין של 'זה נהנה וזה לא חסר'.
ולכן, אף ששמעון לא יכול להשתמש במקום כלל, חייב הוא לשלם לשמעון את ההשתתפות בהוצאות היסודות והגג, בשיעור של מה שמתכוון להשתמש בהם:
אם סוגר שני חדרים ממש כמו שסגר שמעון - יתחלק בהוצאות היסודות והגג (חצי חצי), אך אם סוגר רק מרפסת וכדומה, ששימושה דַּל מִשֶּׁל חדרים ממש - ישלם רק את חלק מהסכום (כשליש לערך או ככל אשר יקבע הדיין) כהשתתפות.
מקורות: זה נהנה וזה לא חסר: ב"ק (כ:), שו"ע חו"מ שס"ג ס"ו, רמ"א רס"ד ס"ד (וביאור הגר"א שם). לכתחילה, וכשאינו יכול להשתמש: (לא כופין על מידת סדום) שו"ע שם, סמ"ע שם, אך ראה ברמ"א שם ע"פ המרדכי, ועיין בפת"ש (סק"ג). באם נהנה מגלגלין עליו: תוס' (ב"ק כ: ד"ה טעמא דניקף, וב"ב ה. ד"ה אע"פ) הובא להלכה ברמ"א קנ"ז ס"י, עיין ביאור הגר"א וקצוה"ח שם, ועיין בספר שמרו משפט עמ' שח.
אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע"י הרב יצחק איתן מזרחי, מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il