בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת כי תבוא שבה התורה מזהירה כי מי שיבחר בדרך הרעה - יהיה חשוף לקללות קשות. האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, הסביר בשיעורו כי גם הקללות והייסורים שבאים על האדם - בסופו של דבר הם ברכות בשבילו.
וכך אמר הרב פינטו:
בפרשת השבוע קוראים את עניין הקללות, קללות איומות ונוראות. יש דיון בספרים מי יעלה לקללות, האם קוראים לאדם שיעלה לתורה לקללות, יש כאלה שלא נוהגים לקרוא לאף אחד שיעלה, אלא מי שרוצה לעלות יבוא ויעלה. יש אחרים שאומרים שהרב של בית הכנסת יעלה, כל מקום והמנהג שלו איך עושים בקללות.
אבל אומר הזוהר הקדוש דבר לא פשוט: השורש של כל הקללות האלה שמובאות בפרשה, הן ברכות. אבל צריך להקשות, קללות זה דבר קשה ומתי שקוראים את הקללות בפרשה אסור לדבר וקוראים אותן קצת בלחש. אדם שמקלל את חבירו יש בזה שורש של ברכה? אם כך מה הכוונה שהשורש של הקללות הוא ברכות?
אלא אולי אפשר לומר יסוד גדול, מתי שיש לאדם איזושהי צרה או בעיה האדם ממורמר, האדם כועס ומאשים את כולם, הוא גרם וזה גרם, תמיד יש לאדם את מי להאשים. אבל צריך לדעת שבזמן שיש לאדם צרה או בעיה טמונה בפנים ישועה גדולה לאדם. יש שתי סיבות למה באות על האדם בעיות וצרות בחיים, סיבה אחת בגלל גלגול שעבר שנכתבו עליו דברים והוא צריך לעבור את זה בגלגול הזה.
רגע לפני שהנשמה של האדם יורדת לעולם הזה, הנשמה של האדם נמצאת בחדר מיוחד בשמיים והקב"ה מראה לאדם הרבה סוגים של חיים של אנשים, כמו להבדיל סרט של חיים אחד, סרט של חיים שני, הקב"ה מראה לאדם סרטים של חיים ונותן לו אפשרות לבחור בסוג החיים שהוא רוצה והאדם בוחר את החיים שלו ושם יש את הטוב ואת הרע, את הפחות טוב, את השמחה והעצבות, עם מי יחיה ועם מי יתחתן, הכל נמצא בפנים.
החיים שיש לאדם אלו החיים שהוא בחר לעצמו, עם כל המצבים הרעים והקשים זה מה שבחר וזה עניין של האדם. יכול להיות תיקונים יכול להיות גלגולים, אבל זה מה שהאדם בחר ואין לו על מה להתלונן ולשאול שאלות על הקב"ה, הוא בחר את זה לכן האדם צריך לשמוח שהוא משלם ועושה מה שצריך לתקן.
ודבר שני מתי שיש לאדם בעיה או צרה, זה בגלל שהאדם עשה איזו עבירה וחטא, הקב"ה מביא לו התמודדויות וניסיונות לעבור אותן כתיקון ותשלום על מה שעשה לא טוב, האדם גנב עליו לשלם, האדם שיקר עליו לשלם, יש בעולם הזה תשלום על מה שהאדם עושה. אדם שחושב שבחיים האלה יעשה דברים ולא ישלם עליהם, הוא טועה טעות חמורה, אולי לא היום ישלם, אולי בעוד חודש אולי בעוד שנה, יש בשמיים פנקס שרושם את כל מה שהאדם עושה בעולם הזה, הכל.
אם כך, אם יש לאדם בעיה זה או מגלגול או מעבירה שהאדם משלם עליה ושני הדברים האלה הם טובים, כי אם האדם משלם בעולם הזה הוא תיקן דבר או שילם על עוון שעשה, זה דבר טוב מאוד והאדם צריך להיות שמח בזה לא להיות עצוב בזה. על פי זה אפשר לבאר ולומר, הזוהר הקדוש אומר הקללות שכתובות בפרשת השבוע השורש שלהן הוא ברכות, כי אותן קללות מורידות את הרע, הן גורמות לאדם את התיקון אם זה היה מגלגול קודם זה הסתדר ואם זו עבירה שהאדם עשה עכשיו ועכשיו תיקן, זה הסתדר.
מתי שיש לאדם חוב כספי וקשה לו לשלם והוא משלם את החוב, אותו יום שפרע את החוב - הוא בשבילו יום של שמחה גדולה, אפילו שזה נחסר ממנו ואין לו את זה עכשיו, הוא פרע את החוב שיש לו. אין שמחה כהתרת הספיקות, מתי שמתירים את הספקות, מתי שיש בעיה שפותרים אותה, חוב שפותרים אותו, אין יום גדול יותר מבעיה שהאדם פותר. לכן השורש של הקללות בפרשת השבוע הוא שורש של ברכות, כי הוא מוריד מהאדם את הדברים הקשים שיש לו.