וואלה! יהדות בשיתוף בית ההוראה שעל ידי מכון הלכה חב"ד במדור שבועי מרתק: והשבוע - מכשיר החשמל החדש התברר כמקולקל, מי צודק, המוכר או הקונה?
רקע:
היה זה אחר הצהריים אחד, עת מייבש הכביסה בביתו של ראובן חדל מלפעול. הלה קפץ בזריזות לאחד מחנויות החשמל בעירו כדי לקנות מייבש חדש. ראובן שהיה דל אמצעים, לא יכל להרשות לעצמו לקנות משהו יוקרתי, ובחר ללכת על משהו 'מתצוגה', ללא אחריות.
כיון שיצא ראובן מביתו בחופזה, שכח את ארנקו בבית, ולא היה לו איך לשלם. אולם בעל החנות שהכירו אמר לו שמבחינתו אין בעיה שיקח את המייבש הביתה, ואח"כ יחזור לשלם לו.
בבואו הביתה, חיבר ראובן את המייבש החדש אל השקע והנה עשן עולה מן המייבש. מיד הוציא את המייבש מן התקע, העמיס אותו על האוטו וחזר אל החנות.
בהיכנסו לחנות, מיד פנה ראובן אל המוכר וגער בו 'איך אתה מעיז למכור לי מוצר מקולקל מיסודו? הלא חסר לי מוצרים מקולקלים אצלי בבית עד שבאתי לקנות עוד מייבש מקולקל?'
בעל החנות שמע את כל מה שקרה ואז אמר לראובן: 'ומי אמר שאני מכרתי לך מייבש מקולקל? אולי זה נדפק אצלך באוטו מטלטולי הדרך?'
אלא שראובן בשלו, טוען בעקשנות שיקח המוכר בחזרה את המכשיר המקולקל שמכר לו, בטענה שעוד במפעל היה מקולקל, ואף מאיים שלא ישלם על המכשיר כלל!
ונשאלת השאלה:
עם מי הצדק? האם אכן ראובן יכול להחזיר את המכשיר ולא לשלם, או שמכיוון שהגיע לרשותו ואין על המכשיר אחריות - חייב לשלם עליו ואינו יכול להחזירו? והאם ישתנה הדין באם כבר שילם ראובן על המייבש?
תשובה בקצרה:
אם מוכח שהיה פגם בייצור - הרי זה מקח טעות ואף אם שילם יכול להחזירו, אמנם כל שיש ספק אם היה הפגם ביצור, אצל המוכר או אצל הקונה - אין ראובן יכול לבטל את המכירה בטענת מקח טעות ועליו לשלם, אלא אם יוכיח שהמוצר אכן היה מקולקל בשעת היצור או שנפגם אצל המוכר.
תשובה בהרחבה:
במקרה בו מוכח בבירור שסוג הקלקול נעשה בשעת הייצור - נחשב הדבר ל'מקח טעות' ולכך במקרה זה גם אם כבר שילם הקונה (ראובן) את דמי המכשיר, מחויב המוכר להחזיר לו את כספו או להעמיד לו מכשיר תקין חליפי.
אם מוכח שנולד המום לאחר הייצור ואולם עדיין קיים ספק האם נעשה המום ברשות המוכר או ברשות הקונה, הדין הוא שכל עוד שהמציאות מסופקת - אין לקונה רשות לבטל את המקח בטענת 'מקח טעות'. ואפילו אם עדיין לא שילם והכסף נמצא ברשותו - מחויב הוא לשלם את דמי המכשיר, אך אם יוכיח הקונה שנעשה המום ברשות המוכר, יוכל לטעון 'מקח טעות'.
הטעם לכך הוא, כיון ואנו אומרים 'כאן נמצא - כאן היה', כלומר: כל עוד ולא הוכח אחרת, אין אנו יכולים לטעון שפגם זה (שנמצא במייבש) כבר היה קודם ורק עתה התגלה, אלא היות ונמצא אצל הלוקח - כנראה שקרה אצלו, ועל כן גם אם עוד לא שילם עליו לשלם ואין לו את הזכות לטעון שהיה זה מקח טעות.
גם אם לא ברור שנולד המום לאחר הייצור אלא קיים ספק שמא כבר משעת הייצור נעשה המום או שמא לאחר מכן נעשה ברשותו של הקונה - נראה לדון גם כאן שעל הקונה (ראובן) להוכיח שנעשה המום ברשות המוכר ובמצב המסופק לא יוכל לטעון מקח טעות אלא עליו לשלם את דמי המכשיר במלואם.
הטעם לכך הוא שאמנם יכול להיות שהמכונה יצאה פגומה מפס היצור, אך כיוון שפשיטא שאין כל המכונות יוצאות פגומות, ואדרבא - רוב המכונות יוצאות שלימות ותקינות, הרי שאין כאן חזקת 'ריעותא' למכונות, ועל כן כל עוד לא יוכח אחרת יצטרך ראובן הקונה לשלם על המייבש למוכר.
ברור הוא שכל הנ"ל הוא בסתמא, אבל אם קיבל המוכר אחריות מפורשת על תקינות המוצר - מוטל עליו לקבל את תנאו ולאפשר לראובן להחזיר לו את המכונה או לקבל אחרת במקומה, אלא אם כן יוכיח שנעשה המום ברשותו של ראובן.
מקורות: כתובות (עו:), חולין (נ:), שו"ע חו"מ רל"ב ס"ג ובסמ"ע סקל"ה, ועיין בספר כסף הקדשים (רל"ב סי"א) ובספר שמרו משפט סי' ל"ב.
אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע"י הרב יצחק איתן מזרחי, מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il