לקראת "שבת תשובה", האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו חיזק את בני קהילתו והסביר מהי עוצמתה האדירה של התשובה ושל הימים הללו.
הרב פינטו פתח את דבריו ואמר:
אנו נמצאים בימים הנוראים, מט"ו באב הרוח של התשובה ממששת ונמצאת באוויר העולם. ובראש חודש אלול נכנסים לשלב שני של התשובה וחשבון הנפש עד יום הדין יום ראש השנה, עשרת ימי תשובה והחיתום, הושענא רבה.
והנה נשאל את עצמנו, הרבה פעמים האדם מתעורר בתשובה, מתחרט על מעשיו ומקבל על עצמו קבלות, אך במציאות רואים שהרבה פעמים הקבלות לא מחזיקות הרבה זמן, מי יותר ומי פחות.
יש זמנים שהקבלות מחזיקות יום או יומים, שבוע או שבועים ויש לזמן יותר ארוך עד שאדם חוזר לסורו. וצריך להבין, מדוע בהרבה מקרים ובהרבה זמנים התשובה לא מחזיקה הרבה זמן.
לשאלה זו יש הרבה תשובות וכל התשובות הם אמת, והם מכלול גדול של דברים שקשורים לנפש האדם ולשורש נשמתו. אך היסוד העמוק ושורש הטעות של האדם היא בשורש התשובה שעושה האדם.
והנה נבאר הדברים, הרבה מהזמנים שהאדם מתעורר לתשובה ומתחזק - קשורים לפחד ולחרדה מהעונש. ומשום שהאדם פוחד מהעונש, האדם מאהבה עצמית ומפחד מהעונש הנצחי וחיבוט הקבר וגיהנום ופחד על משפחתו ועל פרנסתו ועל בריאותו, שב בתשובה ומתחזק.
וכך מוצאים ערב יום כיפור, האדם כמלאך עומד ומתפלל וצם ומקבל על עצמו קבלות לא לחטוא ולא לשוב לדרך הרעה, אבל כל התשובה שלו היא תשובה מפחד ומחרדה מתוצאות. ותשובה שהיא פחד מתוצאות על מעשים, היא תשובה שאינה שלימה וחסר בה הרבה והיא רק התחלה ולטפס לתשובה האמיתית.
ובכזאת תשובה צריך התמדה חזקה ושאיפה לעלות מעלה מעלה, ואם האדם לא לוקח את התשובה של הפחד מהתוצאות לעבודה אישית ללכת למקור ולשורש של הנשמה ושל הפגמים והקילקול, והיא רק תשובה להסתדר נפשית עם הפחד ולחשוב שקונה עוד זמן, אין לתשובה הזאת הרבה זמן מחיה, והיא פגה ויורדת עם סיבות שהאדם בונה לעצמו בנפשו, להצדיק את חזרתו לעבר ולהצדיק את מעשיו. וכך מהר חוזר האדם לדרכו הרעה, ככלב השב אל קיאו.
ועל האדם לדעת בכדי לעשות תשובה אמיתית, צריך רצון אמיתי פנימי חזק מאוד וללכת לשורש של כל הרע, ולכל היסוד של חייו.
וכל עוד האדם לא מגיע להתחלה של השורש של הרע, ולשורש ביאתו לעולם, ועל מה בא ומאין בא והולך מיד לסוף, לפחד מהעונש, מהפחד מהגיהנום, מהפחד ממחלות, מהפחד מבעיות, זו תשובה לא מסודרת נכון, ודבר שלא בנוי נכון ואמיתי אין לו קיום והוא נופל מהר.
ולכן בפרוס הימים הנוראים ימי התשובה, על האדם לדעת לעשות תשובה נכונה ראויה ואמיתית ולהתחיל אותה מהראשית, מהשורש, ומשם להמשיך לסוף לעונש. ולא להתחיל את התשובה מהעונש ולעצור בעונש ובגיהנום, כי תשובה כזאת אינה מושלמת ועל פי רוב היא מחזיקה לזמן מסוים ולא מביאה את האדם לעלות ולטפס ולהגיע לדרגת בעל תשובה אמיתי.
ומי יותר זמן ומי פחות, נכנסים למצבים מורכבים בנפש ובעבודת השם. לכן על האדם ללכת לראשית ובכל יום לעשות חשבון נפש, שהחשבון נפש יתחיל מהראשית.
ולכן רבותינו תקנו לנו לבקש מהקב"ה "אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים", כי העבודה של החשבון נפש מתחילה מהחטאים הראשונים, והחשבון נפש על ראשון ראשון, אחרון אחרון, היא הדרך להשיג את התיקון השלם, להיות בעל תשובה אמיתי.
אבל כאשר האדם מסתובב סביב לעונש ומפחד ממנו, ובלי רצון עז פנימי להמשיך ולעלות ולתקן, אין אחיזה חזקה בתשובתו.
והנה ערב שבת קודש הוא זמן של הליכה לראשית. וכך בקידוש בליל שבת מברכים ומזכירים את הראשית, "יום הַשִּׁשִּׁי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" הולכים לראשית.
וכך כאשר לומדים בשבת קודש את "ספר דברים" שבו משה רבנו מתחיל מראשית הדרך של עם ישראל עד אחרית, והקריאה מעוררת את הזמן ללכת לראשית, אז האדם מגיע להבין ולעשות תשובה אמיתית ונכונה, תשובה שמביאה את האדם לדרגה של "מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין, אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ".
וכאשר האדם דבוק בהקב"ה בראשית ולא באחרית ואוחז את הראשית, ומהראשית ומהבנת גדולת הבורא יורד לאחרית, זו תשובה עם משמעות שנשארת איתנה וחזקה.
ולכן עלינו לדעת, שהאחיזה שלנו בערב שבת בחשבון נפש מהראשית. ובשבת קודש בספר דברים שהולך לראשית, מחזקת את הדרך של התשובה הראויה, הבריאה והנכונה שאוחזת ומתקנת את אשר קילקל האדם.
עלינו לדעת שאנו מתחילים את הראשית של הימים הנוראים בימים אלו, ועלינו לנצל כל רגע לתקן בו את כל מה שמוטל עלינו לתקן ולא להמתין לרגע האחרון, ומפחד לשוב בתשובה.
סוף מעשה במחשבה תחילה, המחשבה תחילה היא הראשונה, לפני סוף המעשה. וכמה שנבנה את נפשנו בצורה נכונה וראויה, כך נזכה לתקן עולם במלכות שדי, ולהגיע ליום הדין עם נפש שהיא כלי קיבול להיכתב בספר החיים, לחיים טובים ולשלום.