"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"
בשבת יקראו בבית הכנסת את פרשת בראשית. בשיעורו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו - הסביר האדמו"ר כיצד האדם יכול לעבור את חייו בהצלחה.
הנה דבריו המלאים של הרב פינטו:
הקדוש ברוך הוא זיכה אותנו לסיים את התורה ולהתחיל שוב מבראשית ובעזרתו נאמר עצה שאמרו לנו רבותינו הקדושים איך האדם יעבוד את השם.
התורה הקדושה מתחילה באות ב' "בְּ'רֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" והתורה שבעל פה מסתיימת באות מ' סופית לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, יא) "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם'". על זה אומרים חז"ל "ודברת בם" האדם צריך לדבר ב' בתורה שבכתב ומ' סופית לסיים את התורה שבע"פ. נבוא ונשאל איך האדם יסיים את התורה שבעל פה ואת התורה שבכתב?
אז חז"ל אומרים לנו מתוך שלא לשמה בא לשמה, העצה לאדם לנצח את היצר הרע ולגבור עליו וללכת לקיים את התורה, להתחיל שלא לשמה ולסיים לשמה. וכך המדרש (ויק"ר לה, א) דוד המלך אומר חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ, אָמַר דָּוִד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיִיתִי מְחַשֵׁב וְאוֹמֵר לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּלְבֵית דִּירָה פְּלוֹנִית אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהָיוּ רַגְלַי מְבִיאוֹת אוֹתִי לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ.
וזו העצה לנצח את היצר הרע, להגיד ליצר הרע שעושים דבר שלא לשמה, בשביל תועלת ורווח מדבר מסוים, אחרי שהיצר הרע מניח את האדם וחושב שהוא עושה את המצווה לא לשמה, אדם צריך ללכת ולעשות את זה לשמה.
וכך גם אומרת הגמרא (ר"ה ד.) האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני הרי זה צדיק גמור, שואלים המפרשים איך אפשר לומר עליו צדיק, הרי הגמרא בירושלמי אומרת (ברכות א, ה) הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו. אם כך מה הפירוש של הדברים ואיך נבין אותם, אלא האומר סלע זה לצדקה, הוא רק אמר לבלבל את היצר הרע, אבל האמת שהוא נותן את הצדקה לשם שמיים שזו המעלה הגדולה.
אז אולי כך אפשר לבאר ולומר כך, חז"ל אומרים (ב"ב כה:) אמר רבי יצחק הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין, אדם שרוצה להעשיר ילך לצד צפון והרוצה להחכים ולהיות גדול בתורה ילך לצד דרום. התורה הקדושה מתחילה באות ב' תמיד הצד הפתוח של האות ב' הוא לצד צפון, אז ההתחלה של התורה יכולה להיות שלא לשם שמיים כי הרוצה להעשיר יצפין, כביכול שאדם יאמר שהוא ילמד תורה בשביל להרוויח, שהקב"ה יתן לו פרנסה והצלחה, כביכול שהפתח של האות ב' לצד צפון. אבל אחרי שהאדם מתחיל כביכול שלא לשם שמיים וממשיך את התורה בכל הכוח, צריך לסיים אותה עם מ' סופית שהכל סגור והכל לשם שמיים, לשם הקב"ה.
על פי זה אפשר לבאר יסוד גדול, "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי יט, כא) אם אדם מתחיל ברבות מחשבות בלב איש, מתחיל את המצוות והתורה כביכול שלא לשם שמיים, ועצ"ת ה' בראשי תיבות ע'ורי צ'פון ו'בואי ת'ימן, הפירוש הרוצה להעשיר יצפין, אדם כביכול יתחיל מצד צפון שלא לשם שמיים ואז זה יתהפך וימשיך לשם שמיים. לכן התורה מתחילה באות ב' שלא לשמה ומסיימת באות מ' סופית לשמה. וכך האדם יתחיל את התורה ויגיע להשגות גדולות בעבודת השם וביראת שמיים.